האזינו- להקשיב מהלב

אמש זכיתי בחוויה מתוקה מאין כמוה….ישבתי ב"מעגל הקשבה" עם אנשים שמעולם לא הכרתי, מתחומי עיסוק שונים, בגילאים שונים,

אבל המשותף לכולם היה געגוע לשבת ביחד ולהקשיב מהלב בצורה מכילה ונותנת מקום זה לזה.

אמש זכיתי בחוויה מתוקה מאין כמוה, כשנסעתי ל"בית אוריאל" באלוני אבא, וישבתי ב"מעגל הקשבה" עם אנשים שמעולם לא הכרתי, מתחומי עיסוק שונים, בגילאים שונים,

אבל המשותף לכולם היה געגוע לשבת ביחד ולהקשיב  מהלב בצורה מכילה ונותנת מקום זה לזה.

האירוע התחיל בשירה משותפת שהזכירה לי את הכוח שיש לשירה ביחד לעשות "שיפט" באנרגיה הקבוצתית. פתאום מתחלפת האנרגיה הקבוצתית מדיבור אל סוג של ריכוז,

ונוצר חיבור מיוחד בין כולם  כי כולנו מכירים את המילים ושרים אותן יחד.

המחשבה הזו  הובילה אותי  באופן אסוציאטיבי להרהר בפרשת "האזינו" אותה אנו קוראים בשבת.

בפרשה שנקראה בשבוע שעבר, "וילך" , מורה ה' למשה (וליהושוע יורשו):

"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים לא 19).

ומייד לאחר מכן בפסוק 22 אנו קוראים:" ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל" ובפסוק 30  "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם".

באופן אינטגרלי אנו ממשיכים לפרק לב', וקוראים את פרשת השבוע שלנו  פרשת "האזינו" שפותחת בדברי השירה עצמם :" האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי……"

 האיש כבד-הפה שפתאום בספר דברים מצא את לשונו ואינו פוסק לדבר, שחוזר ומשמיע את דבריו כדי (בין השאר) להטמיע את האירועים ההסטוריים מן העבר בזכרון הקולקטיבי של העם בטרם ייפרד מהם,

מתבקש עכשיו, רגע לפני הפרידה הסופית שלו מהעם-לשורר שירה!

ולמה דווקא שירה?

האזינו 2018png

כל מורה יודע/ת ששירה היא אחת הדרכים הקלות לעזור לתלמיד לזכור!

(זוכרים את שיר האלף-בית שלימדו אתכם בכיתה אלף כדי לזכור את רצף האותיות? או את הabc  ?)

כוחה של שירה בתמציתיות שלה ובלשון המטאפורית-הציורית שלה, שמצליחה להעביר במחי דימוי אחד תורה שלימה!

דימוי הוא  תמונה שיש בה קומבינציה של שני עולמות שונים בעלי איכויות שונות שמצליח לברוא עולם חדש, תמונה חדשה  הנשענת על המשמעויות של שני העולמות ואף יוצרת עולם חדש, ייחודי וחד פעמי.

ובתמונה הזו, החורגת  לרוב מהקונבנציה, קל לזיכרון שלנו להיאחז ולא לשמוט.

אבל הפעם , לתחושתי, יש כאן יותר מזה.

כשאני מאזינה לפרשת האזינו עם האזניים של הלב, אני שומעת את משה מנסה לומר לי:

תכירי טוב יותר את ה"בורות" שאת נופלת אליהם מידי פעם. את הדפוסים המכשילים שחוזרים על עצמם.

והבור הכי גדול הוא כשאני בוגדת באלוהי ומאמצת לי אלילים אחרים.

שוכחת את עצמי, את העצמה שלי, את הניצוץ האלוהי שבי, את האמת שלי, את הרצון הטהור שלי המנוטרל מהשפעות ותגובות, את ההקשבה שלי אל הלב שלי ומהלב שלי, את הדיוק שלי.

 ועוד אני שומעת בין השורות, שכל נפילה היא בעצם שיעור שאני יכולה ללמוד על עצמי, וביכולתי למצוא את ה"דבש" בכל מצב.

אם רק אזכור להתחבר חזרה פנימה, לחיבור הישר- אל (ישראל) אליו אני מחווטת, אז אוכל להנות מהשפע: מהדבש,מהשמן, החמאה, החלב, היין…מכל טוב.

מברכת את כולנו שנשכיל לנווט את מסע חיינו עם מצפן מחווט לפנימיותינו,  עם אזניים קשובות ללב , עם אהבה והכרת (והוקרת) הטוב.

"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ: יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר:   שלישי  יַרְכִּבֵהוּ עַל (במותי) בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר".