"אל תחפש רחוק…" אומר השיר ולפעמים, זה אכן כך. לפעמים אנחנו חושבים שמשהו הוא כל כך רחוק מאיתנו ורק אחרי שאנחנו יוצאים למסע אנחנו מגלים שהיינו צריכים לעשות את הסיבוב כולו כדי להגיע לדבר שאותו רצינו והיה לנו כל הזמן מתחת לאף (מי אמר 40 שנה במדרב?)
סרט הילדים החדש "האוצר מעבר לנהר" של קובי מחט (המקסים והמוערך עד מאוד) משלב גם את המסר הזה וגם (או בעיקר) עושה חשק לילדים לחזור אל הקסם של קריאת ספרים, שבואו נודה- קצת נעלמה להם בשנים האחרונות.
העלילה עצמה מתמקדת בשלושה ילדים מקסימים שיוצאים למחנה קיץ ומגלים על הדרך מפת אוצר עתיקה. כשפקח העירייה מנסה לגנוב אותה ולהגיע לאוצר לפניהם, הם מנסים לעצור אותו ולקבל את מה שמגיע להם.
השוני בן הילדים, ה"ירידות" שהם סופגים מהחבר'ה והדרך שבה הם מתמודדים איתם מהממת ומעבירה, גם בהקשר הזה, מסר חשוב על דעות קדומות וקבלה חברתית… הסרט עצמו חמוד. הילדים משחקים מקסים והעלילה מתפתחת וכוללת רגעים של צחוק, מתח ושמחה. לי קצת הפריע שחלק מהדמויות הן טפשיות מידי (כמו הפקח ועוזרתו, 2 מדריכי המחנה ומנהל המחנה, הלו הוא יובל המבולבל). זה חבל בעיניי, כי אני חושבת שראוי להתייחס לילדים בצורה בוגרת יותר ואין צורך בכך, כדי להפוך סרט למעניין ומצחיק…
המסר של חדות הקריאה מקסים וחשוב בעיניי ומועבר היטב בסרט, שזו לגמרי נקודת זכות ענקית והילדים מגלים דרכו שספרים הם הרבה מעבר למילים. הם עולם שלם של דימיון והרפתקאות. עולם שיכול להעניק להם אוצר שלא יסולא בפז.
האוצר מעבר לנהר– החל מה 28.7 בבתי הקולנוע
