האהבה הישנה

מכתבי האהבה הישנים של סבא וסבתא שלי והזמנה למסע במנהרת הזמן. משולחנה של 'עורכת ראשית'.

אחרי שסבא וסבתא נפטרו בשיבה טובה, מצאנו בין החפצים שלהם תיק ישן, ובו מכתבים שכתבו זה לזו בשנים 1945-1944. באותן שנים הוא שירת בבריגדה היהודית, שנלחמה כחלק מהצבא הבריטי נגד הצבא הגרמני, והיא עבדה כגננת בקיבוץ כפר-גלעדי.

היא – הצברית מהכרמל (שראתה את עצמה כצברית, למרות שעלתה לארץ מרוסיה בגיל 4) – כבר היתה אז גרושה צעירה עם ילד קטן, והוא – מבוגר ממנה כמעט בעשור – עוד הרגיש כאן עולה חדש (אף על פי שעלה לראשונה מריגה בשנת 1932). זמן קצר לאחר שנפגשו והתאהבו, נשלחו חיילי הבריגדה לחזית באיטליה. אהבתם נשמרה ולובתה בזכות המכתבים התכופים שכתבו זה לזו במשך כשנתיים.

oldletters3

דודה שלי החזיקה את תיק המכתבים אצלה זמן רב. מדי פעם היתה מציצה בו, קוראת מכתב או שניים, שוקעת בעבר, מתגעגעת. בשלב מסוים היא חשבה שכדאי להקליד את המכתבים – הנייר כבר ישן וחבל שנאבד את כל זה כשהמכתבים יתחילו להתפורר. וגם כתבי היד לא תמיד קלים לקריאה. העברה למחשב תאפשר קריאה נוחה יותר. מכיוון שבאותה תקופה בדיוק התפטרתי מההוראה באוניברסיטה, שמחתי לקחת על עצמי את הפרויקט.

הוצאתי את המכתבים מהתיק. הם נשמרו בחבילות מסודרות, אבל בתוך כל חבילה היתה ערבוביה שלמה. דבר ראשון מיינתי אותם לפי שנים וחודשים, ואחר כך לפי סדר הימים בכל חודש.

 oldletters

היו שם מאות מכתבים. מסתבר שהם כתבו כמעט מדי יום ושמרו את המכתבים באדיקות – גם מכיוון שקראו בהם שוב ושוב, אבל גם מתוך איזו מודעות לכך שיום אחד הם ישבו ביחד וייזכרו בנוסטלגיה בתקופה הקשה הזו של ראשית אהבתם. במקום אחד סבתא אפילו כותבת במפורש: "אי פעם נערוך את מכתבינו יחדיו, ויהא זה ספר האהבה הנהדר ביותר שנכתב עלי אדמות…"

oldletters2

הקלדת המכתבים ארכה כמה שבועות, שבהם הרגשתי שאני נמצאת בתוך סרט תקופתי על מלחמת העולם השנייה  וימי טרום הקמת המדינה. חיי היום יום, הקשיים, ההתלבטויות, הסרטים שראו, הספרים שקראו, ההווי הקיבוצי מצד אחד והמהלך הצבאי מצד שני – כל אלה קמו לתחייה מול עיניי באמצעות השפה הנפלאה של שני הצעירים הרהוטים האלה, שיהיו פעם סבא וסבתא שלי. הרגשתי שזכיתי בהזדמנות נדירה להכיר אותם מנקודת מבט אחרת לגמרי מאשר יכולתי אי פעם להכיר אותם בחייהם.

oldletters1

בסופו של דבר, המכתבים נאספו בקובץ מחשב מסודר ונשלחו לילדים וגם לחלק מהנכדים של סבא וסבתא, שרצו לקרוא בהם. יתכן שיום אחד עוד נחליט להוציא אותם לאור בדרך כזו או אחרת, אבל גם במצב הנוכחי הם כבר משמשים כלי מרכזי בזיכרון שלנו אותם: אחת מהנכדות המחיזה מכתב של סבתא במסגרת קבוצת תיאטרון שבה היא משתתפת; אחת מהנינות צירפה מכתב לספר הבת-מצווה שלה; מדי פעם, באזכרות שלהם, אנחנו קוראים מכתב או שניים ושומעים את קולם בינינו – הקול שבו הם תמיד יישארו צעירים ומאוהבים.

אם גם לכם יש אוסף מכתבים ישן שכזה, או אולי יומן אישי בכתב יד – כתבו לי!
אשמח לעשות עבורכם את עבודת הפענוח, ההקלדה והעריכה,
שיאפשרו גם לכם לזכות בהיכרות אינטימית ומיוחדת כזו עם יקיריכם.

[youtube I91aqG0gejY nolink]

היכנסו לדף הפייסבוק שלי – עורכת ראשית – והשאירו לי שם הודעה פרטית.

מבטיחה לחזור אליכם בהקדם, כדי שנוכל להתחיל ביחד את המסע אל העבר.

עקבו אחריי גם ב- Pinterest!

ענת שפירא-לביא
כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה, מדרש עשרת הדיברות ו-להתחיל לרוץ. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (momisrunning.com)