ידיעות ספרים 2006, 646 עמ'.
תרגום: אביעד שטיר
בשבוע הספר שנערך במאי-יוני 2008, עבדתי כהרגלי מדי שנה בדוכן הספרים של ידיעות ספרים. לבסוף רכשתי לעצמי את הספר . התלבטתי רבות בגינו מכיון שלא חשבתי שאצליח לקרוא אותו. נושא השואה הוא נושא כאוב ותמיד נראה בעיני כנושא עיוני ולימודי יותר מאשר ספרות שמיועדת להנאה ואכן אני תמיד מוציאה את ההנאה מהמשוואה כשמדובר בנושא זה, אבל מסתבר שיש כל מיני סוגים של הנאה. ספר בכל נושא יכול להיות מהנה ומרתק גם יחד או כל אחד מהם לחוד.
יקשה עלי מאד להסביר את תחושת ההסתייגות שלי מספרים שעוסקים בשואה. לא בגלל שהנושא אינו קרוב לליבי, אלא דווקא בגלל שהוא כן. קשה לי מאד לקרוא ספרים בנושא זה ואת המעטים שהתחלתי חלקם ננטשו. מלכתחילה אני יוצרת לעצמי סוג של ריחוק ולא נותנת לספר לפגוע או לנגוע בי. לעומת זאת סרטים בנושא כן מושכים את תשומת ליבי ואינם מאופיינים באותו סוג של ריחוק שנוצר בי כשמדובר בספרים בנושא. כאמור, אין לי דרך להסביר את זה.
מאז שהספר הגיע איתי הביתה, הוא שכב על המדף מאד זמין ליד ואיכשהו כל הזמן הזה דילגתי עליו והתעלמתי ממנו וכבר חשבתי לעצמי שאולי הייתי צריכה להקשיב לתחושות שתמיד מלוות אותי בנושא הזה, אבל יום אחד לא התחשק לי יותר לקרוא על הקתדרלות של המאה ה- 12 או פנטזיה ואפילו לא רומן או ספר מתח קליל שתמיד שובר אצלי מחסומי קריאה או שעמום. הסתכלתי על הספריה הגדושה שלי ופתאום היא נראתה לי מאד משעממת במגוון שלה וממש לא מתאימה למצב הרוח שלי. היה דרוש לי משהו אחר. אחר לגמרי. האבודים היה הבחירה לאותו הרגע.
האבודים הוא סאגה משפחתית. סיפור אמיתי דוקומנטרי של ילד ששום דבר מרגש לא קרה לו מלבד דמיון מפתיע לדוד של אמו אותו הוא אינו מכיר. כל מה שהוא יודע זה שכאשר המשפחה מתאספת והוא נכנס לחדר, עיני המבוגרים מתמלאות דמעות. דניאל מנדלסון דומה מאד לשמיל יגר הדוד שלא שרד את השואה.
הביקורים של אברהם יגר – סבו של דניאל שהיה מגיע ממיאמי היו הדבר הכי מרגש בחייו של דניאל. אברהם יגר אהב לספר סיפורים על משפחתו באירופה, אבל הוא מעולם לא סיפר על אחיו שמיל ומשפחתו. כל המשפחה היגרה לארה"ב לפני מלחמת העולם השניה וחלק ממנה אף עלה לישראל עוד לפני קום המדינה. כולם מלבד שמיל יגר, אשתו וארבע בנותיו הם נותרו מבחירה בבולכוב שבפולין ועקבותיהם אבדו בשואה. אף אחד מבני המשפחה לא ידע מה קרה להם.
דניאל ידע שהוא דומה מאד לדוד שמיל והשתיקה בנוגע אליו רק הגבירה את סקרנותו. הוא החל לבנות אילן יוחסין של משפחתו עוד בהיותו ילד ופיתח מעין אובססיה לאילן היוחסין הזה. בהיותו בן 20, סבו נפטר. בארנק מעור יען שליוה את סבו בכל אשר הלך, נמצאו מכתבים שהפתיעו את דניאל ואת אימו. מכתבים שכתב שמיל יגר לאחיו במהלך שנת 1939, כאשר החיים בבולכוב הפכו קשים מיום ליום.
דניאל ואחיו יוצאים למסע שורשים בפולין שעברה תהפוכות רבות. הם מגלים עיירה שלפני שנים רבות ואולי לא רבות כ"כ, גרו בה צד בצד יהודים, פולנים ואוקראיניים, אבל שם במקום שבו אבדו עקבותיהם, דווקא שם לא נמצאו רמזים רבים לקורות אותם. פתאום נראה קצת גדול הסיפור למצוא שישה איש שאבדו בין ששת המליונים שאבדו לעד. דווקא שם במקום הקטן שנקרא בולכוב קיבלו דניאל ואחיו אומדן כלשהו על גודל המשימה שהציבו לעצמם. בבולכוב כבר אין יהודים, למעשה אין שם יהודים מאז האקציות של מלחמת העולם השניה. לא נותרו רבים מהם ומי שנותר לא חזר לשם.
מאז אותו ביקור בפולין דניאל נוסע ברחבי העולם. בעזרת האינטרנט הוא מאתר ניצולים שהתפזרו בעולם, אם כי חלקם שומרים על קשר זה עם זה. הוא נוסע עם אחיו מאת'יו. מאת'יו הוא צלם והוא מצטרף אל דניאל כדי לתעד את הראיונות בצילומים ובתמונות בנוסף להקלטות. ככל שהם מצליחים לראיין יותר ניצולים ובני משפחותיהם כך הם מגלים, כי הסיפורים אינם אחידים ומה שנראה בראיון אחד כתגלית מפתיעה, יכול בראיון אחר להשתמע כמשהו לא מדויק בכלל. 60 שנה עברו, המרואיינים מאד מבוגרים וזיכרון כמו זיכרון יכול להיות גם מהרהורי ליבם.
חלק מהמרואיינים כבר לא הספיקו לקרוא את ספרו של דניאל מנדלסון. הוא כל הזמן מכה על חטא בגין השנים שהתבזבזו לו כשחלק ניכר מהם עוד היה בחיים והוא לא ידע שעליו לשאול את מה שרצה לשאול מאוחר יותר.
עד עמוד 120 עוד התמודדתי עם ההתלבטויות שלי לגבי הספר הזה, לגבי הנושא הזה, אבל אז אפילו לא שמתי לב בדיוק היכן, הספר הפך להיות כ"כ מרתק שהתקשיתי להניח אותו מהיד. הספר כתוב בצורה סיפורית, דניאל הוא המספר. לספר חמישה פרקים ומשולבים בו סיפורים מחמש הפרשות הראשונות בספר בראשית. הוא מתחיל בסיפור בראשית, עץ הדעת מאד מסקרן אותו, סיפור הבריאה. הוא מתמקד בסיפור של קין והבל, המציין בעיניו את כל מערכות היחסים שבין אחים. בינו לבין אחיו, בין סבו לבין שמיל – אחיו. התהיה מה סוג העזרה שניסו האחים להגיש לשמיל ומשפחתו אם בכלל (תהיה שאגב אינה מוצאת את פתרונה וכך הופכת עוד יותר מסקרנת). סיפורו של נוח ובעיקר סיפור המבול המציין את ההרס של העולם שנבנה בסיפור הבריאה בידי אותו בורא שהורס עד כלות את מעשה ידיו ומסיים את הספר בפרשת וירא.
מאד מצאו חן בעיני התובנות שלו לגבי סיפור קין והבל בהשלכה ליחסי אחים-אחיות כמו גם ההרס שנגרם ע"י המבול בפרשת נח בהשוואה להרס ולאובדן של השואה. כמו כן משולבות בספר התמונות שצילם מאת'יו. עוד מצאה חן בעיני ההתייחסות המיוחדת שיש לסוגי המבטאים השונים בשפות השונות. ישנן מילים שמוזכרות גם בדרך הביטוי השונה באנגלית וביידיש. מפליא שזה לא אבד במהלך התרגום. כפי שכתוב בדבר המתרגם המובא בסוף הספר, דניאל מנדלסון מייחס חשיבות רבה לדרך הגייתן של מילים אצל המהגרים הותיקים אותם ראיין ובמהלך התרגום נעשה מאמץ מיוחד לשמר את הייחוד הזה.
הספר הזה תפס אותי מכיוון מאד לא צפוי. מלכתחילה הוא משך אותי אליו והרחיק אותי ממנו באותה מידה גם בגלל גודל מידותיו, נתון שמעולם לא מרתיע אותי בסוגות אחרות וגם כאמור, בגלל הנושא בו הוא עוסק, אבל הוא המתין בסבלנות עד שהייתי מוכנה אליו וברגע הנכון, כשכל תשומת ליבי היתה מופנית רק אליו, הוא תפס אותי ולא הרפה.
באדיבות Iris Gnor אני מצרפת קישור לשיר שמוזכר בספר:
