פֶלֶא-פואמות ושירים מאת איריס אליה כהן.

"שִׁירָה הִיא מַחֲסֶה, הִיא חֵיק

מָקוֹם לְהִתְנַחֵם עִם רֶדֶת הַבְּדִידוּת

לִמְצֹא בּוֹ מְנוּחָה"

במילים אלו פותחת המשוררת והסופרת איריס אליה כהן את ספר השירה החדש שלה.

ספרי שירה מעולם לא היו הפורטה שלי.

בשעורי ספרות בביה"ס כל פעם שנשאלה השאלה "למה התכוון המשורר באומרו?" הייתי בוהה במורה בפליאה וחוסר הבנה, מה זאת אומרת למה התכוון המשורר? הרי הכל כתוב, שחור על גבי לבן, אז מה השאלה, תהיתי.

שיעורי הספרות הללו הרחיקו אותי מלקרוא שירה, אהבתי לקרוא טקסטים בעלי סיפור, עדיף ארוך,
עם דמיות מעולמות מוכרים, ולא, ותיאורים שיכולתי להתחבר אליהם, ובכך לחוות קשת של רגשות.

השבוע קיבלתי במתנה את סיפרה האחרון (החמישי במספר) של הסופרת והמשוררת איריס אליה כהן. ידעתי שלפני ספר שירה, ואף על פי הרתיעה הראשונית, בחרתי בו להעביר את השבת החמה שמשתוללת בחוץ.

אליה כהן קראה לספר החדש שלה פֶלֶא, ומה שהיא הצליחה להעביר בין דפיו, בעיניי – הוא הרבה מעבר לפלא.

* * * * * * * * * * * *

הספר מורכב משלוש פואמות:

הראשונה  יוֹלְדוֹת – פואמה המתארת בכאב רב לידה.  לידה של בת. ובה בעת , יחד עם הילדה,  נולדת לה גם אֵם.

אליה כהן כתבה בעמוד הפייסבוק שלה, שהפואמה מעלה שאלות אוניברסליות נשיות רבות:  על היחס בין רפואה למגדר, שליטת האישה על גופה, תקנות וההבניות חברתיות בתקופת ההיריון ובשעות הלידה ועוד.

הפואמה הקסומה הזו נכתבה במשך 20 שנה, ומביאה בשורות קצרות ובחריזה שקולה חוויה נשית אישית ואוניברסלית. היא מספרת סיפור מעבר לטראומת לידה ארוכה וקשה שחוותה, כמה כאב יש בלידה, כמה פחד וכמה עצב.

אליה כהן מתכתבת בצורה נפלאה ומרתקת בין בתי השיר עם 'בלדה לחובש', 'גבעת התחמושת' ו'שיר הרעות' -האלמותיים,  שמציגים את מעוז הגבריות – גבורת הלוחמים, אל מול גבורת הרופאים

אחוות הגברים למול אחוות הנשים היולדות.

"הם התקדמו מהר, והיא בקשה לנוח,

מעבר לחלון ירח הזדחל

פתאם רעם הסגן: דחוף! צריך ניתוח!

עזב שטיות, ענה לו המנהל,

קשה לי כבר לנשום, בכתה אז היולדת,

נסי להרגע, תפסיקי לילל…"

"בשמונה, שמונה ושלושים

ראיתי כוכבים שחורים

מעל ראשי, על הקירות

מזמזמים כמו זבובים

נזכרתי איך היה אבי צולף

בהם בזנב מגבת…"

"לצירים הייתה שיטה, קודם הם תקפו מאחור, אחר כך הם ירו צרור, אחר כך נחו.

אז בין צרור לצרור, ניסיתי לנשום, אבל לא תמיד זכרתי מאיפה נושמים…."

"ואזכור את כלם

את רופאי המצוקה והשחת

כי לדה שכזאת לעולם

אף אישה בעולם לא שוכחת".

בעיניי פואמה זו הינה בגדר חובת קריאה לכל אישה באשר היא אישה. בין אם חוותה את חווית הלידה ובין אם לאו.

* * * * * * * * * * * *

הפואמה השנייה בספר נקראת שִׁעוּרִים בִּפְרֵדָה – זהו שיר אהבה ארוך, המתאר חוויה של פרידה כואבת מבן זוג אהוב שנוטש.

זו פואמה שמקבצת את לב הקורא(ת) בתיאורה את סיומה של מערכת יחסים ארוכה.

פואמה של הזדהות אישית וריגשית עם הצער והכאב שבפרידה.

כל אישה שחוותה פרידה כזו או אחרת במהלך חייה, תוכל למצוא כאן את עצמה.

* * * * * * * * * * * *

והשלישית – הוֹדּוּ – המתארת את מסעה של אליה כהן לעיר הולדתה קוצ'ין שבדרום הודו שנים לאחר שעלתה משם עם הוריה. היסטוריה ביוגרפיה וזיכרונות שצרובים בנשמתה והוויתה.

צבעים, ריחות, אנשים רוחות. והודו על כל קסמה ויופיה.

* * * * * * * * * * * *

בין הפואמות משובצים שירים של אליה כהן, שירי יתמות מאב, המצליחים לחדור ללב ולפצוע אותו. (אצלי עוררו געגועים והזדהות לאבי שנפטר לפני שנתיים, וחסרונו המלווה אותי יום יום שעה שעה.)  שירי חברות ואחווה נשית שמצליחים לעורר את נימי הלב ולפרוט עליו באור נוגות מלא בקסם ואהבה. 

* * * * * * * * * * * *

כמה מילים גם על הצורה, על כריכת הספר מופיע איור שנדמה כפרח מלא ביצר ותשוקה, מבט נוסף מגלה אשה כורעת ללדת, מקופלת והפוכה כששמלתה הנה למעשה אותו הפרח, את הדימוי של הכריכה תרמה ברוב כשרון לילך הברמן, איור קסום ומלא פלא בעצמו.

את הספר הקדישה כהן אליה להוריה במילים המקסימות: "לאבי ואמי שבשמים ובארץ". כל כך פשוט כל כך נקי ישיר ויפה.

* * * * * * * * * * * *

שלא כמו שקורה עם ספרי שירה אחרים, שיוצאים בדר"כ בהוצאות קטנות, ברובן עצמאיות, ספר שיריה החדש של אליה כהן יצא בהוצאת 'ידיעות ספרים', אשר הייתה גם ההוצאה שהוציאה את ספר הפרוזה הקודם שלה – 'גלבי', (שהיה לרב מכר וצעד בראש רשימות רבי המכר השבועיות, והצליח לעורר ולפתוח את תיבת הפנדורה, שהחביאה בחובה במשך עשרות שנים את פרשת ילדי תימן החטופים).

* * * * * * * * * * * *

[youtube EPnjJfU1mck nolink]

כאן שיר | אִירִיס אֱלִיַה כֹּהֵן – כְּמוֹ כֻּלָּן

* * * * * * * * * * * *

ביום חמישי 20 יולי 2017, בשעה 19:00 תערך השקת הספר בחנות הספרים הקסומה 'סיפור פשוט' שברח' שבזי 36 נווה צדק, תל אביב.
בהשתתפות נוית בראל שגם ערכה את הספר, המשורר אלי אליהו, והזמרת נופר גבעוני .

* * * * * * * * * * * *

בשורה תחתונה,

אליה כהן כותבת שירה כפרוזה. שירים שמכילים סיפור, סיפור שמסופר בשירה.

אמנם זה ספר שירה אישי, אבל הוא מצליח להציג את אישי, בדרך שגורמת לקורא(ת) להזדהות לגמרי ובכך הופכת את האישי לאוניברסלי.

* * * * * * * * * * * *

נפעמתי מיופי מילותיה.

מתאוריה.

משיריה.

נותרתי דוממת, מלאת התרגשות, אל מול הפֶלֶא.