אני יודעת שהפוסט הזה יכול להיות לנו לא נעים, פחות נעים לנו להתעסק איתו כחברה, אנו מעדיפים להחביא אותו איפשהו בתודעה.
אבל היה חשוב לי להכניס אותו לקבוצה הגדולה והחשובה הזאת.
אולי הוא ישנה משהו בתודעה של כולנו.
את הזנות לא רואים עוד ברחוב, היא נמצאת בחדרי מדרגות חשוכים, בחדרים קטנטנים בדירות ברחבי העיר.
אם לא רוצים לראות, באמת לא רואים.
כשנסתובב ברחבי העיר, נקלוט מדי פעם על הרצפה את "כרטיסי הביקור" שלהם. ככה הם חודרים למרחב הציבורי שלנו, וזהו. ונעלמים במחשכי הלילה.
הזנות ב-"מרחב הציבורי שלנו".
מיצג ברחוב רוטשילד.
האם הנשים האלו הן הבעיה שלנו? האם הן רק משהו שמדי פעם אנו נתקלים בו, אבל לא באמת חושבים עליו פעמיים?
והאם לנו, נשים וגברים כאחד, יש תפקיד בחינוך ילדינו, כדי לעצור את התופעה הזאת ?!
זנות אינה בחירה, היא אילוץ, לחיים קשים, אלימים.מתוך פרסום של "שדולת הנשים"
כרטיסי פרסום זנות הם לא רק לכלוך או מטרד מעצבן במרחב הציבורי שלנו. הזנות הורגת. רק השבוע מתה עוד אישה צעירה שנוצלה באופן נורא בזנות והיא בת 21 בלבד. לפני כשנה וחצי התאבדה אישה בזנות בבבית בושת ברחוב הירקון בתל אביב בחדר בו סבלה ונוצלה במשך שנים ארוכות.
כל עוד כל החוליות בשרשרת הזנות, כולל בתי הדפוס שמכינים את הפרסומים עבור הסרסורים, לא יתנו את הדין על חלקם בפשעים המחרידים נגד נשים בזנות, הפרסומים ימשיכו וגם הזנות תימשך.
היום יתקיים בועדה לקידום מעמד האישה דיון חשוב ביותר בנושא מיגור תופעת כרטיסי הזנות. אנחנו נהיה שם ונקרא למשרד המשפטים ולכנסת לתמוך ולקדם את הצעת החוק של ח"כ עאידה תומא-סלימאן המבקשת לאסור על הכנת פרסום בדבר מתן שירותי זנות ולהשוות את עונשו של מכין הפרסום לעונשו של המפרסם.
בתמונה: מתוך מיצג המחאה של סשה קורבטוב ו-וננה בוריאן.
