מחפשת את דרכי פנימה והיא מתגלה לראשונה בגוף.
סטודנטית לבלשנות באוניברסיטה, שקועה בספרים. מתחילה לתרגל יוגה. דרך מתיחות, חיזוק שרירים וכניסה לתנוחות בלתי-שגרתיות ומתוחכמות, היציבה משתפרת, הביטחון העצמי גובר, ומצב הרוח מתרומם.
עם הזמן, ובהיחשפות לדיסציפלינות שונות של תנועה וריפוי, אני מגלה שיש רבדים עמוקים ועדינים יותר של הקשבה פנימה, דרך הגוף. שבעצם לכל רגש ומחשבה אפשר לייחס תחושה גופנית, ומאחורי כל מצב של נעימות, אי נוחות או כאב עומד מצב נפשי.
בהקשבה, בסבלנות, בחמלה ובהתמדה – כך מנשימה ומחייה את עולמי הפנימי – שכל השנים היה צמא להכרה ותשומת לב.
במקום להרגיש תקועה בלשרוד ולהתאים את עצמי לעולם שבחוץ, אני מתחילה לנהל יחסים מודעים בין הפנים לחוץ. ובין הפנים לחוץ – קוראים הרבה דברים – שינוי, ביטוי, יצירה, בינהם.
אני רוצה להציג שלושה ערוצים להקשבה פנימה, שאני רואה בהם עומק אינסופי, שמקיפים ומכילים ברוחבם את האדם בשלמותו, ולכן אני לומדת ומלמדת אותם בהתמדה.
דרך האנרגיה
במסורות מן המזרח, כמו רפואה סינית, אין הפרדה בין הגוף לנפש – שניהם ביחד ממופים במונחים של אנרגיה. נחשפתי לדבר בהכשרתי כמטפלת בשיאצו. שיאצו הוא טיפול במגע, שמבוסס על מגע והקשבה לתנועתה של האנרגיה בגוף. עבודה אנרגטית היא מיומנות מאוד מסוימת שעובדת על פי מיפוי של ערוצים אנרגטיים על פני העור, וגם נקודות לאורכם בעלי השפעה רבה ואינסופית בעומקם. המגע בהם וההקשבה להם יכולים לא רק לאזן ולתמוך בתהליכי ריפוי והבראה, אלא גם מרחיבים את החוויה שלנו את עצמנו – מציפים רגשות, תחושות ומחשבות שאולי לא חווינו לפני כן.
דרך הרקמות/המערכות הפיזיולוגיות
בתקופת ההכשרה שלי, נחשפתי לכיוון עבודה נוסף – הגפנה (embodiment). כולנו יודעים שאנחנו עשויים מעצמות, שרירים, איברים פנימיים, תאים שונים, עורקים, נוזלים, ועוד. כולנו יודעים את זה ברזולוציה כזו או אחרת. אבל האם ניסיתם פעם לחוש את העצמות שלכם? לגעת בהן פיזית? לדמיין אותן בגופכם? ליזום תנועה מתוך חיבור והקשבה אליהן? ומה עם הריאות? ניסיתם פעם לחשוב על ההתרחבות וההתכווצות של הריאות בזמן נשימה? ניסיתם פעם ליזום תנועה של הזרוע מהריאות? זוהי הגפנה. ודרכה אנחנו יכולים לגלות על עצמנו המון דברים. להרגיש את עצמנו לעומק ובמלאות רבה יותר. להיות נוכחים יותר בגופנו. לקשר בין רקמה מסוימת למצב נפשי או תודעתי כזה או אחר.
דרך עולם הסמלים והדימויים
אנחנו אוצרים בתוכנו עולם שלם של דימויים, זכרונות, חלומות, סמלים. הדמיון הוא אינסופי, כמו שאומרים. זהו מעיין שופע של יצירה – ששוכן בגופנו, בעולמנו הפנימי. עולם של יופי ומשמעות. על זה אני פחות יודעת להגיד באופן רשמי. אני כן יודעת להגיד שהגוף מעלה את אותם הדימויים והם מבקשים לצאת לאור ולקבל ביטוי, או לפחות לקבל מקום בלבנו. חומרים אלו יכולים להפוך לכל מני דברים בעולם החומרי – לציור, שיר, פסל, עשייה, ריפוי, ידיעה פנימית, או כל דבר אחר שנובע מתוכנו.
את שלושת הערוצים האלו ניתן לחקור בצורה מובנית או פתוחה, דרך עבודה תנועתית צורנית או ספונטנית, במנוחה, ובמגע.