קמתי כמו אלילה שנישאה מהקצף עם קונכיות על שדיה, יפה כמו הבוקר, נצחית כמו הים. כדור קלן, 2 קוטג׳ים, וחבילת פריכיות אחרי – לבשתי בגדים שחורים צנועים כדי להיטמע באוכלוסיה האבוריגנית ושמתי פעמיי לתחנת ארלוזורוב כדי לעלות לירושלים עם קבוצת עיתונאים ליום סיור. החולצה השחורה תפקדה כמו חממה בשמש הקופחת של תחילת דצמבר. אמנם נמרחתי בפנים כמו תמיד אבל את הידיים לא טרחתי למרוח – בכל זאת, כבר ״חורף״, והייתי בטוח שההסעה תגיע בזמן, מה שלא קרה. השהייה בשמש גרמה לי להרהר במחשבות קיומיות כמו למה מדינת ישראל או לפחות עיריית תל אביב ברמה המוניציפאליות לא טורחות לספק צל בכל תחנות האוטובוס ובמתחמים ציבוריים שבהם האזרחים האהובים שלהן שוהים בחוץ. מילא מלנומה, אבל שיזוף איכרים?? לא בבית סיפרנו.
אניוואי.. בדרך לירושלים עניתי קצת להצפת ההודעות מיום ההולדת (תודה!) ועיינתי בלו״ז. מה בתוכנית? ביקור במוזיאון בגין, סיור חנוכיות, חשיפת החממה הטרופית בגן הבוטני וחשיפת הפסטיבל היהודי הבינלאומי לתרבות עכשווית – כולל צפייה בחזרה של מופעה פתיחה על פי שירי סשה ארגוב. המממ.. חשיפות זה השם השני שלי. נשמע מעניין. אז קדימה – הצטיידתי ב – XL זירו ובפנקס העיתונאים שלי (אייפון) , וכיוונתי את המוח למצב של קליטה – ברינג איט און ג׳רוז.
תחנה ראשונה מרכז מורשת בגין שנמצא סמוך למתחם התחנה, משכנות שאננים ולרובע היהודי. כבר הייתי כאן בעבר בטקס חלוקת תעודות של בצלאל (יריב בן זוגי קיבל מצטיין יתרה, כן אני אזכיר את זה בכל פעם שאפשר). אבל הפעם אף אחד לא מקבל תעודה – זה לטובת ביקור במוזיאון שמספר את סיפור חייו של מנחם בגין. לא ממש הייתי פה בארץ בתקופה הזאת כשבגין היה ראש הממשלה – לכן זה מעניין, אני אוהב ללמוד ממנהיגים, בהנחה שיש מה ללמוד. למרות שבדרך כלל מספיק להיות רק יפה, אבל אתה לא רוצה להגביל את עצמך.
אז כן, מנחם בגין: זהו סיור אור קולי שמתחיל בזה שנועלים אותך בחדר חשוך ומראים סרט קצר שמתחיל מהמוות של בגין. כמה דרמטי! בגין עושה עלי רושם טוב. הוא ניחן במין חמידות כזאת, אולד-סקול סטייל, קצת בסגנון של שמעון פרס בתקופת נשיאותו. תכונות בולטות – ערכיות וצניעות. אלה הן תכונות חשובות למנהיגים ומרעננות במיוחד בימינו. התמלאתי בהשראה – הדוד המצחיק והחריף הזה דיבר לרגש של ההמונים – והצליח להביא לראשונה את הליכוד לשלטון, חתם על הסכם שלום עם מצרים והפציץ את הכור העיראקי – בום! דיס יז האו יו דו איט. פרספקטיבה מעניינת להיום.
תחנה שניה – סיור חנוכיות. מהמוזיאון עולים בשביל שמתפתל מהעמק למעלה – לחומות העיר העתיקה. אוויר הרים צלול, זיתים, ברושים, עליות תלולות – אהההה! זאת הירושלים שאני אוהב כל כך. נושא מרכזי בסיור – גבורה, כראוי לחנוכה. אני כבר מרגיש את רוח הלוחמים מההתנשפויות של שאר הקבוצה בעלייה. כמובן שהנשימה שלי נשארת סדירה – חה! אחרי תצפית למשכנות שאננים המסלול נכנס לרובע היהודי דרך שער ציון. בחנוכה החלונות של הבתים יהיו מלאים בחנוכיות – זה בטח יהיה יפהפה. עוברים בקארדו ומגיעים לבית פלוגת הכותל – מוזיאון חדש שמספר את הסיפור של פלוגת הכותל, התארגנות של נוער חדור ציונות ששהתה שם בתקופה של המנדט הבריטי בשנות ה30 – בשביל להגן ולתת תחושת ביטחון ליהודים שרצו ללכת לכותל.
כמובן שבמוזיאון כמו במוזיאון – גם פה אי אפשר בלי שיכניסו אותך שוב לחדר חשוך כדי לראות סרט מושקע על המקום. המסקנה מהסרט – חשוב לשמור על ירושלים יהודית, ואם צריך – גם בכוח הנשק. הממ.. טוב מה אני אגיד לכם, כל אחד ומה שחשוב לו. מה שכן – זה מתחבר נהדר לנושא הגבורה – זהו סיפור של התנגדות יהודית עיקשת כנגד כל הסיכויים כמיטב המסורת החנוכאית. טוב יאללה, ממשיכים הלאה, וכל המורשת הזאת עשתה אותי רעב, זה זמן טוב לעבור לתחנה הבאה, ורצוי שיהיו שם סופגניות.
התחנה השלישית נמצאת במרחק של נסיעה קצרה – הגן הבוטני. שם עולים על רכבת חמודה שלוקחת אותנו לסיבוב בגן. הגענו בעונת השלכת – העצים האירופיים כבר נצבעו בזהב. אבל ההיילייט מבחינתי זה הצמחים הטרופיים – צבעוניים כמו מלכת דראג מוחצנת. יש משהו מאוד אירוטי בפרחים האלה, במיוחד בסחלבים, שמציגים לראווה את איברי הרבייה המרהיבים שלהם. פורנו פרחים במיטבו. אפשר בקלות לשקוע ביופי והרוגע הזה להסתובב בגן יום שלם. בפעם הבאה אני אחזור לשם עם צלם ונצא עם תמונות יפהפיות שלי על רקע הפריחה.
מהגן אנחנו עוברים לתחנה אחרונה – בית מזיא לתיאטרון, כדי לצפות במופע המוסיקלי ״רגע רגע״ פלוס לפגוש את הקאסט. החבר׳ה של פה באמת מוכשרים, יוצאים טריים מבתי ספר למשחק. אני מעדיף לראות קאסט כזה – מנוסה פחות אבל משחק עם passion – מאשר קאסט ״מנוסה״ ועייף, ע״ע ״מאמה מיה״ בהבימה. לו רק הייתי יודע מי זה סשה ארגוב שעל שיריו ביססו את ההצגה אז זה בכלל היה מושלם. אבל לא גדלתי פה, מה אני אעשה.. 😉
נסיים עם פרט טריווה מעניין: הם אמרו שההצגה נולדה מזה שהבמאי חיפש מופע שהוא יוכל ללכת לצפות ביחד עם סבתא שלו. אוי ויי!
המופע הוא חלק מהפסטיבל היהודי הבינלאומי לתרבות עכשווית שקורה ממש עכשיו, בתאריכים 3-10/12 – אז אם אתם אוהבים תיאטרון ישראלי עכשוי עם ניחוח נוסטלגי – זה ממש בשבילכם – קחו את סבתוש ורוצו לראות! פרטים נוספים באתר www.tjc.org.il
זהו, אני מקווה שיה לכם דצמבר חם ומואר אם אתם אוהבים חום כמוני. (ואם אתם אוהבים קור אז חבל).
לשאלות, טענות, בעיות, ת"ש – תכתבו לי באינסטגרם www.instagram.com/gullkozlov
