דעי מאיפה באת

אני, הילדה הקטנה בין שלושה ובעיקר ילדה של אבא.

 1

משהו בו תמיד מרגש אותי. הברכות שלו ליומההולדת תמיד פשוטות ומדויקות; הטסט שערך לי לאחר שקיבלתי את הרישיון כחוק ("אני שמח שהטסטר חושב שאת מסוגלת לנהוג, אבל את  הבת שלי) והטיפים שעד היום נוהגת לפיהם; ההקשבה לחדשות; העיתון של שבת, המשחקים של מכבי תל אביב בכדורסל ועוד.

בשלוש השנים האחרונות הוא מבקש שוב ושוב לחזור למקום הולדתו. מציע כל הזמן הרכבים שונים לנסיעה ואני .. אני מתחמקת. למי יש כוח וסבלנות. לשוב לשם. גם פחד קל של לשוב ולהיות  24/7 עם ההורים.

עד ההזדמנות …..

קרובת משפחה מתקשרת ומציעה טיול קבוצתי בעקבות הסבא והסבתא רבא שלנו. טיול של בני הדור הרביעי בהדרכה של אבא שלי שהוא הדור השלישי. לזה שום פחד, חוסר סבלנות או כוח לא יכלו להתנגד.

יצאנו 11 בני משפחה ובהם הורי, אחותי וגיסי. עם היתר –  אולי נפגשנו פעם או פעמיים. בעיקר שמעתי עליהם מאבא.

הטיול היה אושר מורכב. החזרה לכפרים בהם גדלו בני המשפחה. הפעם הטיול היה לא רק בעקבות אבי אלא גם של דודיו. הסיפור קיבל מבט מאקרו על השושלת, בני הסבא והסבתא רבא שלנו – צ'רנה ודוד שמיל. נסענו בין הכפרים שגרו בהם כל אחד מששת ילדיהם והאיחוד שנכפה עליהם בעיר, בזמן המלחמה. הרצון להשלים עוד ועוד חלקים בשושלת המשפחתית.

ביקורים בבתי עלמין יהודיים , באנדרטה לזכר הנספים הפוגרום הנוראי שהיה ביאשי, בבתים ששרדו, בתחושה שהזמן פה נותר – מראה הבתים, הכבישים, בארות המים, תנורי האפייה, עוצמת החשמל.

20181021_192616

הזיכרונות שמצפים אותו בבת אחת – עם המשפחה, תקופת המלחמה, העלייה לישראל.

לא פעם חולפת בראשי המחשבה מה היה קורה לו נשאר כאן, על הפערים בסגנונות החיים. הרבה אסימונים נפלים לי בהתנהגות שלו, בדאגה האינסופית לבני המשפחה, על הרצון לשמור על קרבה משפחתית, על הפטריוטיות למדינה ולדגל, על הרגשנות.

יום למחרת חזרתנו שאלתי אותו אם הוא שמח. השיב לי "אני כל כך מאושר שאני יכול לגשת לזרים ברחוב ולספר להם על זה".

חודשים חלפו והכל חזר עכשיו בתמונות שמתאחדות לאלבום.

תודה לך אבא על ההתעקשות. 

2

 

תמר בדרכים
אישה של מלא דברים בעוצמות שונות. הרבה שיווק, מעט ייננית וצלמת. מחייכת, לא פחות מתנדבת. הרבה שוקולד וקמח לבן בצורות שונות, לא מספיק תיירת. אוהבת....