כ- 70% מהנשים יוזמות את הגירושין. מכאן שכ- 70% מהגברים נגררים לגירושין.
החלוקה של בן הזוג שיוזם את הגירושין ובן הזוג שנגרר לתוכו משמעותית מבחינת התהליך שעובר כל אחד מבני הזוג בנפרד, והיא משפיעה על תהליך הפרידה והגירושין ששני בני הזוג עוברים יחד.
בד"כ בן הזוג שיזם את תהליך הגירושין חשב עליו הרבה זמן קודם לכן. בחלק מן הפעמים הוא שיתף את בן הזוג השני ולחץ לתקן את הטעון שיפור, אם באמצעות טיפול זוגי ואם בדרכים אחרות. גם לאחר שהבין ששינוי לא יחול, הוא לא מיהר ונתן עוד הזדמנויות, לעיתים אפילו בלי לשתף את בן זוגו שהוא עומד למבחן. משגמלה בו ההחלטה להתגרש הוא יבקש לזרז את תהליך הגירושין מהר ככל הניתן.
כל בן זוג, מכל סוג ומין, אשר נגרר לתהליך הגירושין, יגיב לבשורה כי בן זוגו מבקש להתגרש ממנו בהלם, וזאת ללא קשר לידיעה מוקדמת על קיומם קשיים בזוגיות שלהם. לעיתים, כדי לנסות להתמודד ולהפנים את השינוי, הוא עשוי לבקש אורכה נוספת, מעין הזדמנות אחרונה לזוגיות, ולחילופין יבקש אורכה לתחילת תהליך הפרידה על מנת שיוכל להשלים עם המצב. מאחר וגירושין הם משבר (ידועים בתור המשבר השני בחשיבותו לאחר מוות) השלבים שהוא יעבור מתאימים לשלבים המתוארים בספרות כ"עיבוד האבל" והם הלם, דיכאון, כעס, השלמה ואיזון מחדש.
אם כך על פי הסטטיסטיקות הנ"ל, במרבית המקרים מגיעות לחדר הגישור הזוגי נשים הגוררות איתן גברים המומים, על מנת להגיע להסכמות בכל הקשור לפרידה ולגירושין ולצאת עם הסכם ממון וגירושין הכולל בעיקרו את איזון המשאבים וענייני הילדים.
מאחר ושלבי עיבוד האבל אינם דיכוטומיים, ניתן לראות בחדר הגישור הזוגי מבחר התנהגויות על הרצף שבין דיבור שקול וענייני ועד להתפרצויות כעס ו/או בכי.
מהו בכי?
זהו מצב בו אדם חווה את רגשותיו באופן מכאיב ביותר, או באופן המציף אותו עד כדי כך שהוא מתקשה לשלוט בהתנהגותו.
נשים בוכות יותר מגברים
במאמרו של עו"ס תמיר אשמן, נושא הדגל של תיאוריית ההסללה של הגבריות, "למה בעצם גברים מחפיצים? ואיך זה קשור לטקס ברית המילה?*", תמיר מסביר את הקושי הגברי להמיר את היכולת שלהם לאהוב ולהתמסר, ביכולת הגברית לשלוט ולהשתיק את עולמם הרגשי, ולשלוט באישה של חייהם. לכן, כחלק מהלמידה הזו גברים לומדים שלבכות זו אינה התנהגות גברית ובהתאם כמעט ואינם בוכים.
גברים אגרסיבים יותר מנשים
תמיר אשמן מתייחס גם ללמידה הגברית של התנהגות אגרסיבית כנורמה הנהוגה, כך שרוב אנרגיית החיים (ליבידו) הגברית, מופנית לחיזוק השריונות וחיזוק ההתקפה המתמדת כנגד פגיעות וכאב, וכמו שזה בפנים ככה זה מתנהג אצל הגברים גם מבחוץ. מכאן שנצפה בתהליך הגישור הזוגי להתנהגות אגרסיבית יותר מהצד הגברי.
מה קורה בתליך של גישור גירושין
דמעות נראה בעיקר אצל הנשים בעוד דיבור בצעקות יאפיין יותר את גברים. זה לא אומר שגברים לא בוכים או שנשים לא יכולות לצעוק. כמובן שגם זה קורה בחדר הגישור.
ניסיתי לשחזר את המקרים בהם אחד מבני הזוג קם ויצא מהחדר בכעס תוך כדי אמירה שהגישור הסתיים (אל דאגה בסוף הוא חזר). אין ספק שבמרבית המקרים היו אלו הגברים.
לא פעם ראיתי גברים בוכים במהלך הגישור. לבכי צורות ופרשנויות רבות. אני זוכרת בעל שבמשך כמעט שעתיים לא הפסיק להתייפח בקול רם. אצל גבר אחר היה בכי חרישי וקצר לאורך כמה פעמים בפגישה. אחר היה כועס וזועם ואז מתחיל לבכות. כאמור יש סוגי בכי שונים: יש בכי מתוך זעם, יש בכי מתוך עצב, יש בכי מתוך תסכול ועוד.
בדרך כלל מצב כזה משאיר בהלם את האישה והיא משתתקת. מרבית הנשים לא רגילות לראות את בני זוגן בוכים.
כיום יש יותר קבלה והערכה לגברים שמביעים את רגשותיהם, כולל בכי. לעיתים גבר שבוכה יכול להיחשב מושך יותר מכיוון שיש בכך חשיפה של רגשותיו, בעוד שגבר שלא מסוגל להזיל דמעות, יכול להיחשב כקר ומרוחק רגשית.
נראה כי כיום גברים חשים יותר מחוברים לרגשותיהם, ולכן מרגישים יותר נוח לחשוף אותן.
איך מתמודדים עם זה?
ראשית, יש לאפשר את הבכי גם אצל נשים וגם אצל גברים, ולתת למתגשרים את ההרגשה שהבכי הוא לגיטימי. לאחר שהם נרגעים מן הבכי, ניתן לדבר על הבכי, לשאול אותם מה הביא אותם לכך, ולברר איזה רגשות עוררו בהם את הבכי.
מתן אפשרות לדבר על הבכי ולא להתעלם ממנו, תקל את התמודדותם של המתגשרים עם עולמם הרגשי השברירי בתקופה זו ועשויה לסייע להם גם בתהליך הגישור עד שבני הזוג יגיעו לגיבוש הסכם גירושין.
*אשמן תמיר, "למה בעצם גברים מחפיצים? ואיך זה קשור לטקס ברית המילה?", https://www.tamirashman.co.il/depersonificatin
צלמת התמונה: כל הזכויות שמורות ל: עדי גולן Adi Golan
אורנה שפטר, עו"ד ועו"ס, מגשרת זוגית ומשפחתית, רחוב היצירה 3 (בית שאפ) ר"ג, 03-6962453, 050-5794548,
מאמרים נוספים בנושא גישור גירושין אפשר למצוא באתר הבית שלי: os-gishur.co.il/
