דמעות התנין של קום איל פו, לרגל המצב הכלכלי

כלכליסט נותן במה לחברת קום איל פו לקונן על מר גורלה לרגל המצב הכלכלי, ואבוי, החברה נאלצת להפוךחלק מהחנויות לחנויות אאוט לט, שגם שם המחירים עדיין יקרים

בחורה עם מחשב נייד

רוני קציר, כתבת כלכליסט נתנה אתמול במה למנכ"לית קום איל פו, סיביל גולדפיינר, לבכות על מר גורלה. המכירות בירידה, נורא. הסיבה לכתבה היא הפיכת 3 ממתוך 7 חנויות קום איל פו לחנויות אאוט לט, מכירת בגדים במחירים זולים.

טוב וכאן מתחילה השאלה. מהם בגדים במחירים זולים? אם אתם באמת מחפשים בגדים באיכות טובה במחירים זולים, קום איל פו זה לא המקום. כי הזול שלה, גם לבגדים איכותיים, הוא מחיר שערורייתי לכל בר דעת. הנחה משמעותית לחולצת טי – במקום לשלם בממוצע 570 ₪ לחולצה נשלם רק 300 ₪. אגב, כאשר אני ביקרתי בחנות בשנה שעברה, ביקשו עבור חולצת טי, או בשמה הידוע חולצת התעמלות צבעונית 800 ₪. מכנסיים במקום כ 1,000 ₪ בממוצע יעלו 450 ₪, וג'קטים ושמלות במקום 1,800 ₪ רק 900ש"ח. במקום 3,000 ₪ למעיל, קום איל פו עכשיו תגבה בחנויות האאוט לט רק 1,500 ₪.

זכותה של חברת קום איל פו לגבות מחירים על פי ראות עיניה. אבל מי הן הנשים שהסכימו, ועדיין  מסכימות לשלם מחירים שערורייתיים כאלה. אם נאמין לדברי המנכ"לית "פעם (לפני המשבר של 2008), נשים היו עושות ערימות ליד הקופה, היום הערימה היא יותר קטנה".

ערימות: מהי ערימה של פעם ליד הקופה לעומת ערימה קטנה של היום.

כיוון שהכתבה לא מפרטת, נפרט אנחנו – נגיד שמלה, צריך? בטח  צריך – ואיזה ג'קט נחמד שילווה את השמלה ברור. אם כבר הגענו עד לכאן ואנחנו רוצות ערימה, אז 2 זוגות מכנסיים, מוצר בסיסי מעין כמוהו, ואליהם נוסיף 3 – 4 חולצות טי, ועכשיו גם חורף יהיה לנו קר רק עם ג'קט נוסיף גם מעיל   והגענו לסכום  של 10,800 ₪ לקניה. אבוי, לטענת גולדפיינר הערימה קטנה, נגיד בחצי, הגענו לסכום של 5,400 ₪ לקניה.

גברת גולדפיינר, מאיפה יש לך את החוצפה להתלונן. בואי נגיד שקהל היעד שלך הוא לא החלקים באוכלוסייה שמרוויחים שכר מינימום או אפילו שכר ממוצע. אבל גם השכר של המאיון העליון לא מאפשר בזבוזים לערימות בגדים שאת מבקשת שיקנו.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההכנסה הממוצעת של העשירון ה – 9 בשנת 2010 היתה 20,275. כלומר על פי גולדפיינר למעלה מחצי מההכנסה החודשית נשארה אצלה בחנות. ככה בקניה רגילה של סתם יום של חול.

כיוון שקום איל פו, פרוסה במספר ערים בארץ לאו דווקא של האלפיון העליון, אלא של העשירונים הממוצעים כמו תל אביב, חיפה, רחובות, רמת השרון – העשירון התשיעי בהחלט מתאים כדי להציג את הגבול העליון של חתך הקונות.

אתם יודעים מה? בעצם אין לי טענות להנהלת קום איל פו, אישה שמוכנה להוציא את הסכומים האלה על בגדים וגם אם הם איכותיים, ממש דורשת "סטירה" ולא במובן המילולי של המילה. מה יוצא לאישה שמוציאה את הסכומים המופרכים האלה על הבגדים? אני מבטיחה לה שאף לא אחד יחשוב שהיא זרקה 800 ₪ על חולצת טי, אלא רק אם היא תתלה עליה שלט גדול לרוחב החזה שיציין את המחיר.

קום איל פו חושבת שעדיין רובנו יכולים להוציא את המחירים הגבוהים, כי היא לא מודיעה על הורדת מחירים לכל אורך הגיזרה, אלא רק הפיכת 3 חנויות מתוך 7 לאאוט לט. שהוא שהם בפירוש  לא זולים, ערימה של בגדים כפי שתארתי תעלה שם כ – 5,000 ₪ וחצי ערימה כ 2,500. טירוף.

והכתבת, זה לא חכמה לקחת את ההודעה לעיתונות של החברה ולהוסיף משפט או שנים. כבר קיבלת חצי עמוד, בבקשה תשאלי את החברה מדוע המחירים כל כך יקרים, מה הקשר בין האג'נדות החברתיות שלהם והמחירים שמונעים מרוב רובן של הנשים את האפשרות אפילו להיכנס לחנות. כלומר האג'נדה שלהם היא בואו תסתכלו איך נשים שאין להם מה לעשות עם הכסף, יכולות לבזבז אותו, בצורה שאתן אפילו לא מעיזות לחלום על כך.