אין ספק כי מערכת היחסים שהחוק קובע בין בני זוג גרושים עוברת הליכי שינוי מדהימים. ללא הכרה אמיתית שטובת הילדים, הינה אלא קלישאה עלובה אצל הורים ניצים, לא ימצא פתרון . הרגש חזק מכל. החוקים לא יסדירו דבר, רק יסלימו את המאבק.
כמטפלת אני מחלקת את קבוצות הורים לשלוש קבוצות מרכזיות:
- משפחות רווחה שממילא אין לגבר ולאישה על מה להילחם, שני הצדדים זקוקים לעזרה, בהעדר אפשרויות כלכליות לא לזה ולא לזו.
- משפחות מחוץ לרווחה שהן אמורות להסתדר ביניהן, בעיקר כאלה ששני בני הזוג באמת מבינים כי ישארו לנצח קשורים זה בזו, עתיד הילדים חשוב להם. חשוב להם כי חיי היו יום של ילדיהם יהיו רגועים והכי חשוב שגם הם רוצים באמת חיים משל עצמם ורוצים להמשיך הלאה ללא זעם. במקרים הללו, מוותרים, מתפשרים, נותנים, מתגמשים – והשכר מלא. ילדים בריאים וחיים טובים. מבינים שאין שיוויון ביחסים כאלה אלא הדדיות והיא מתרחשת.
משפחות בסיכון אילו הם ההורים שהילדים לא חשובים להם. 
- חשוב לו, לתת לה פחות, כדי שתסבול… אם לילדים חסר משהו, הוא יקנה.
- חשוב לו, שיהיה לו כסף לחייו החדשים.
- חשוב לה, שתוכל לתת לילדים ברוחב יד.
- חשוב לה, לא לקחת עוד עבודה.
- חשוב לו, לא לקחת עוד עבודה.
- חשוב לה, מזונות גבוהים, כי זו חלק מההכנסה שלה
הילדים? מדהים לשמוע איך אנשים משכנעים את עצמם באידיאולוגיות שהם עצמם לא מאמינים בהן. לי קשה… אני קורע את עצמי.. אין לי כסף להתקיים..היא חוגגת הוא חוגג.
באופן טבעי גירושין מקטינים את היכולת הכלכלית והרגשית המשפחתית. זה חלק מהמחיר. לפעמים אפילו עוני. הדרדרות של משפחות לסף עוני עם הגירושין, מביאה משפחות להיות משפחות רווחה שזהו אסון בפני עצמו.
הרווחה בארץ היא אחת מהכושלות בעולם: חד צדדית, מקשה על כל עזרה, מזגזגת, מפלה, טועה ומטעה, מעדיפה ישיבות וועדות על פני עזרה ממשית, מחסור כרוני בכח אדם משובח, עבודה תחת איום. אין אדם שהיתי מאחלת לו לקבל עזרה בהשגת משקפיים, יישור שיניים, עזרה בשיעורי עזר, הכרה בנכויות, מהרווחה או ביטוח לאומי. מפגעים ברמה לאומית. (כל משפט שלי מגובה בעשרות מקרים שהיו בטיםולי ובטיפול הרווחה)
עם זאת, הקרבות על משמורת משותפת שאינה כזו, הופכת לעונש לילדים, בעיקר עבור הקטנים ששם ההורה פשוט לוקח / שם אותם בבית אחר כל יום או יומיים בשם הצדק.
הנושא הכספי: אם אין הגינות בין בני הזוג בעת הגירושין והבנה מה משתכר כל אחד ומה יכול כל הורה לתרום למערכת המתפרקת, החוק החדש יקשה על הדברים.
רוב ההורים בישראל שכירים כך שהרבה להסתיר או להמציא הכנסות – אין. גם להסתיר כסף קשה היום, הוא משאיר שובל דיגיטלי.
אז מה כן יהיה? עוד עבודה לרואי חשבון, יועצי מס ואקטוארים שיתנו דוחות לבתי המשפט ואז יתחילו השאלות:
האם בונוס חד שנתי לא קבוע ולא ידוע בסכומו, הוא שיפור במצבה הכספי העתידי של הגרושה?
במשרות רבות שעות נוספות ותורנויות הם העיקר, האם הם חלק מהשכר או לא? האם אפשר לחייב אחות/ רופא/ מורה, לקחת עוד שעות נוספות?
האם נסיעות עבודה לחו"ל או חופשות מטעם העבודה לגבר, הן טובת הנאה שצריך להמיר לכסף?
סופו של עניין שאנשים יעשו תכנון גירושין ובשנתיים שלפני יורידו את הבונוסים, כוננויות, תורנויות, שעות נוספות…הרי העיקר הוא נוק אאוט לבן הזוג השני.
גישור רק ע"י מטפלים מוסמכים בעלי ידע משפטי היא הדרך היחידה לא להיכנס למערבולת של שקרים, תלונות שווא, ירידה לעוני, משפטים ממוטטים. בתי משפט, עורכי דין וכעת יועצי מס ורו"ח אינם הכתובת לטיפול בנושאי גירושין. רווחה מקצועית ומטפלים מקצועיים – כן!
