די לשחור לבן

מאז שסיימתי את גיל ההתבגרות העדפתי לבחור בגווני אפור. אני מבינה שזה פחות סנסציוני אבל באמת שאין חובה לבחור או בהנקה או בתמ"ל ובטח שאין חובה לתקוף את מי שבחרה אחרת.

בשנות העשרה המוקדמות שלי קניתי תקליט של עפרה חזה (כן, אני כל כך זקנה, אז עוד היו תקליטים).

כפועל יוצא הבנתי שאני אמורה עכשיו לתעב את ירדנה ארזי. כי זו היתה החלוקה, מחנה עפרה כנגד מחנה ירדנה.

היתה רק בעיה קטנה עם זה – אהבתי גם כמה וכמה מהשירים של ירדנה, ה' ירחם. כך שלא ממש הצלחתי לתעב לא אותה ולא את יצירתה.

D486-066

 צלם: sa'ar ya'acov מתוך מאגר לשכת העיתונאות הממשלתית

עם השנים בגרתי והמשכתי לרקוד על כל החתונות.

אני דתיה אבל נשואה לאתאיסט וחברת קיבוץ חילוני, אני לא חברה באף מפלגה והצבעותיי בבחירות לאורך השנים מראות תנודות גדולות בדיעות, אני לובשת מכנסיים אבל חובשת כיסוי ראש, אני פמיניסטית אבל את עיקר זמנם הילדים מבלים איתי ולא עם אביהם שעובד יותר שעות, אני אוהבת לקרוא אבל באמצע השבוע נסחפת לצפיה בטלויזיה לרוב.

בקיצור, אני לא שחורה ואני לא לבנה, אני חיה בגווני צבע נהדרים ומסרבת לקיצוניות כזו או אחרת.

באותה מידה בדיוק אל תצפו ממני לנקוט צעד חד משמעי קיצוני בשאלת החלב לילד הרעב

shutterstock_329742614

התמונה מתוך מאגר shutterstock 

את הבכורה הנקתי עד גיל שנה, בשילוב תמ"ל במסגרת. את התאומים הפגים לא הנקתי בכלל אבל בחודשים הראשונים הם קיבלו שילוב של תמ"ל וחלב שאוב עד שעברו לתמ"ל בלבד. את הקטן אני עדיין מניקה, וכן, הוא בן שנה וחצי. ולא, אני לא מתכוונת להפסיק. הוא גם לא שולב עם תמ"ל מאז עזבנו את בית היולדות כשהוא בן 4 ימים, וכן חזרתי לעבוד כשהוא בן 4.5 חודשים, לצערי.

ככל שזכור לי, מעולם לא תקפתי ולא שאלתי אישה למה היא לא מניקה, או למה הפסיקה בגיל צעיר, או למה המשיכה עד גיל מאוחר. הלוואי ואותה אדיבות היתה מופנית בחזרה גם אליי.

כיום יש תחושה שכל אמא חייבת להגן על ההחלטה האישית שלה בכל מחיר. אם היא בחרה לא להניק – היא חייבת לתקוף את המניקות ולהסביר להן במה טעו. אם היא בחרה להניק עד גיל מסויים – היא תגן בחירוף נפש על כך שזה היה הזמן האידיאלי להפסיק בו ושאת לא בסדר אם הפסקת לפני או המשכת אחרי. אם היא בחרה להניק עד גיל ארבע הרי שכל אמא שלא ניסתה להניק היא כמעט בגדר מרעילה.

ברור לי שיש עוד הרבה נשים כמוני, שמכבדות את זכותה של כל אישה להחליט עבור עצמה ועבור התינוק שלה. אבל קולן נעלם בהמון הקולות האחרים.

המלצות משרד הבריאות העולמי לא הביאו בשורה חדשה ממש, למרות הצעקות שקמו בכל מקום. רובן נכתבו בראשית שנות השמונים. עכשיו רק ביקשו לאכוף אותן.

כשאני קוראת את ההמלצות הללו, רובן סבירות לחלוטין בעיניי, ההמלצה להניק בלעדית עד גיל חצי שנה ולהמשיך להניק לפחות עד גיל שנתיים ידועה לי עוד מזמן ההריון עם הבכורה (בת שש וחצי), עד כה לא נהגתי לפיה בגלל שלל נסיבות. יש סיכוי סביר שהפעם כן אנהג לפיה – אבל קודם כל כי זה מה שיהיה נכון לי ולמספר 4. נותרה לו חצי שנה עד גיל שנתיים ויש סיכוי שמתישהו במהלכה אחליט שנכון לנו להפסיק. יש סיכוי לא פחות סביר שאמשיך גם אחרי תום חצי השנה הזו. אני לא מחליטה מראש, אני ממשיכה כל עוד ההנקה טובה לנו. לי ולו.

גם ההמלצה נגד פרסום תמ"ל מוצאת חן בעיניי. בשורה התחתונה מסתבר שבמדינות שמיישמות אותה – התמ"ל מוזל, כי חלק ניכר מתקציב החברות הוא פרסום. תמ"ל תמיד אפשר למצוא כשצריך, קיומו זה לא סוד מדיני. אז שלא יפרסמו, הוא עדיין יחכה על מדפי הסופרים והסופר מרקטים לכל נצרכת. ומזל שהוא קיים.

ההמלצה היחידה שמחרפנת אותי היא כתיבת אזהרות על אריזות התמ"ל משל היו סיגריות. לא מבינה את זה. זה קיצוני יותר מלדחוף דוגמיות תמ"ל לכל אריזת מתנה. אני מקווה בכל לבי שבשום מקום לא יאמצו את ההמלצה ההזויה הזו. יש מספיק נשים שלא יכולות להניק משלל סיבות, ואין שום סיבה להוסיף להן רגשי אשם ומצפון על ההחלטה שלא בידיהן כלל.

לצערי, בסופו של יום ההמלצות לא שוות כלום אם המדינה לא מיישמת כלום. האמירה שטוב להניק עד גיל שנתיים לא תמנע מאיש להציק לי שהילד כבר גדול מידי ולמה לכל הרוחות אני עוד מניקה, למרות שעולם הרפואה לצידי ותומך בכך שאמשיך להניק בגיל שנה וחצי.

לצערי הרב פרסום ההנחיות חולל שערוריה לכל כיוון. איכשהו זו נעשתה עגלה שאפשר להעלות עליה כל נושא שנוגע לאמהות. אלו טוענות שאי אפשר לשמור על הנקה בלעדית או בכלל אם יוצאים לעבוד (לא כל אישה תוכל, אבל יש כאלה שכן. אני דוגמא טובה לזה), ואלו טוענות שעוד רגע יבואו מהרווחה לקחת ילדים שאמא שלהן מבקשת כדורים לעצירת חלב אחרי הלידה, אלו אומרות שהבעיה היא באחיות מחלקת היולדות (מנסיוני – יש הרבה בטענה הזו) ואלה אומרים שאם היתה נורמליזציה של הנקה ברחובות הכל היה נראה אחרת. כל אחד משתמש בשערורית ההמלצות לקדם את האג'נדה הנשית שלו, ובאמצע יושבות נשים צעירות שילדו (או אמורות ללדת) לראשונה ובטח מרגישות סחרחורת ובלגן עצום.

shutterstock_85362325

התמונה מתוך מאגר shutterstock

לו היתה מופיעה מולי פיית החלב ומאפשרת לי להביע משאלה אחת זו היתה המשאלה שלי – שאף אחד ואף אחת לא ייכנסו לציצי של האמהות.