אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להמשיך ולמשמע נשים ולהמשיך ולהגיד לנשים מה הן צריכות או לא צריכות לעשות, גם כשהן כבר ממש לא ילדות, אלא אמהות בעצמן.
בנים חופשיים ובנות ממושמעות
חשבתי על מסיבת יום ההולדת האחרונה שהייתה בגן החובה של בתי. חגגו יום הולדת לאחד הילדים בפארק די גדול. חלק מהבנים התחילו לרוץ ולהשתולל ולא ממש הקשיבו להורים שארגנו את מסיבת יום ההולדת ותפעלו אותה. וכך התפתחה לה שיחה בין ההורים על כך שהרבה יותר קשה להשתלט על הבנים מהגן, בשעה שהבנות דווקא מקשיבות ומשתפות פעולה ואם הן מקשיבות ומשתפות פעולה כשהן בגן חובה, אנחנו מצפים מהן להמשיך להקשיב ולשתף פעולה כל חייהן. אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לחנך בנות ואחר כך נשים וכשמישהי מהן לא מיישרת קו עם הנורמה המקובלת היא מיד סופגת מטחים וחיצי ביקורת שיבעטו אותה בחזרה לשורות. כמו שעשינו, למשל, לשי-לי שינדלר, שהעזה להגשים את הקריירה שלה וחזרה לארץ עם שני ילדיה, בשעה שבן זוגה, הסטארטאפיסט ליעד אגמון, נשאר להגשים את הקריירה שלו בניו יורק.
שי-לי שואלת מדוע אף אחד לא שואל את בן זוגה מדוע הוא נשאר בחו"ל ולא חוזר עם משפחתו לארץ ומדוע הקריירה שלו חשובה יותר. ובכן, אולי כשהיה קטן התרוצץ לו ועשה מה שהוא רוצה וכך המשיך גם בבגרותו. כי גברים צריכים מרחב מחיה ופעולה ואנחנו לא באמת יכולים למשמע ולנהל אותם כפי שאנחנו עושים עם הנשים. היא גם מציינת שבן זוגה מקבל את המהלך ותומך בו ומדגישה שהיא מאושרת ולכן גם הילדים מאושרים. והאמת שאת זה אנחנו כבר התחלנו להפנים לאחרונה, לא? אפילו נשים שנורא מתקשות עם הנקה כבר שומעות שעדיף שהן תהיינה מאושרות וכך התינוק שלהן יהיה מאושר, אפילו אם, חלילה וחס, יוזן מתחליף חלב. כי לחלב יש תחליפים ולאמא מאושרת, בינתיים אין.
כמה קל לבקר אימהות
והאמת היא שיש משהו כמעט אכזרי בלבקר אמהות, שגם ככה תמיד, אבל תמיד ימצאו על מה להרגיש אשמות. על זה שהן יותר מדי (השלימי את החסר) או פחות מדי (השלימי את החסר) או לא בדיוק (השלימי את החסר). ואם יש ניצוץ של תחושת אשמה, אז החברה שלנו תבוא ותדע בדיוק היכן לשפוך דלק ולגרום לשרפה של ממש. אמהות היא מורכבת גם ככה, גם מבלי ששי לי, או כל אמא אחרת בעולם, תצטרך להתמודד עם ביקורת של אנשים שכלל לא מכירים אותה או את משפחתה.
התמונות מושלמות, הזוגיות קצת פחות
ומה באמת הצעד יוצא הדופן שעשתה שי לי אומר לנו על הזוגיות שלה, אם כבר נכנסנו לשם? בואו נתחיל בזה שגם שי-לי בעצמה כבר הסכימה לחשוף בראיון ל"לאשה" שלא הכל ורוד מאחורי התמונות המושלמות שהיא מעלה לאינסטגרם. מאחוריהן יש כנראה רגעי משבר, ריבים ועצבים בעקבות הלידות ומה לא. כי היא בת אדם, ממש כמונו. ומעבר לזה, שי-לי גם שיתפה בכך שלמרות שההפקה בראיון שהיא קיימה עם שחקני הסרט "וונדר וומן" הדגישה בפניה שאין להצטלם עם השחקנים, שי-לי לא ממש מילאה אחר ההנחיות וגנבה תמונה מוצלחת. כי בסופו של יום גם לה יש את החוצפה הישראלית הזו, אותה חוצפה שמאפשרת לנו כקוראים וכצופים להגיב בכתב וגם בחיים עצמם ולגשת לשי לי כדי לספר לה מה אנחנו חושבים על סדרי העדיפויות שלה בחיים. אז לחוצפה הישראלית יש מחיר שכנראה שכולנו משלמים.
אבל בואו נדבר רגע עלינו, שחיים עם בני הזוג שלנו תחת קורת גג וגם כן, ממש כמו שי לי, מעלים תמונות שמחות ומושלמות לפייסבוק או לאינסטגרם. כי למרות התמונות, הרבה מאיתנו בסוף היום יושבים זה לצד זו על הספה, שלא לומר מרוחים זה לצד זו, אחת צופה בטלוויזיה, אחד עם הראש שלו בנייד, עם אפס תקשורת, או במקרה הטוב: "תעביר לי את השלט". אנחנו מעבירים כך ימים שלמים. ולא כי כך דמיינו את הזוגיות שלנו באמת, אלא כי השגרה שוחקת ומעייפת ובסוף היום כבר אין באמת כוח לשום דבר.
אבל דווקא זוגות שגרים רחוק זה מזו, פעמים רבות מקיימים טקס קבוע של שיחות סקייפ, למשל, בהן הם באמת באמת מתקשרים ושואלים זה את זו. הם מספרים וחולקים חוויות מהעבודה ומחיי היומיום ומעדכנים מה קורה עם הילדים וממש מדברים האחד עם השנייה. באופן פרדוקסאלי לגמרי, לעיתים דווקא המרחק יכול לייצר קרבה. כי לפעמים אנחנו יכולים לשבת על אותה ספה עם בן הזוג שלנו ולהרגיש שעולם שלם מפריד בינינו. וזה באמת לא נעים, כי המרחק הרגשי שאנחנו חווים מבני הזוג שלנו הוא הרבה יותר קשה להכלה מאשר המרחק הגיאוגרפי.
עדיף להתעסק בצרות של אחרים, לא?
אז למה בכל זאת אנחנו כל כך טובים בלבקר זוגיות והורות של אחרים? כי זה מסיט אותנו מהזוגיות ומההורות שלנו וגורם לנו לחשוב שאחרים פחות טובים מאיתנו ושיש להם צרות גדולות יותר. כי לפעמים באמת קשה להסתכל פנימה, אל עצמנו ולהתמודד עם הדברים שלנו. ולפעמים זה גם נכון להדחיק טיפה ולשרוד כך תקופות מאתגרות. אבל אפשר לעבור אותן גם מבלי להיטפל לאחרים, ובעיקר לא לאחרות. שעושות את ההכי טוב שהן יכולות ויודעות. כמו כולנו.
אז איך באמת לתחזק זוגיות ממרחק?
לתחזק זוגיות בשלט רחוק זה אתגר ולעיתים זוגיות כזו מתאימה יותר לאנשים מבוגרים שנמצאים, למשל, בפרק ב' ודווקא נהנים מהמרחב הפרטי שלהם. אך במקרה של שי לי ובן זוגה ובכלל של משפחות צעירות עם ילדים קטנים, האתגר משמעותי יותר ודורש תחזוקה שוטפת. אז אחרי השטיפה הקשה ששי לי עברה פה אצלנו, החלטתי לפרגן לה ולכל מי שמנהלת זוגיות בשלט רחוק עם חמישה טיפים:
1. שלחו זה לזו הודעות ותמונות מחיי היומיום ברגעים שבהם אתם חושבים אחד על השנייה. האמת שבינינו, זה טיפ מצוין גם למי שמתחזק זוגיות קרובה.
2. הכינו מסמך משותף של דברים שאתם רוצים לעשות יחד כשתיפגשו: מקומות שאתם רוצים לבקר בהם יחד, מסעדות שתרצו לאכול בהן יחד, משחקים שתרצו לשחק בהם יחד, סרטים שתרצו לצפות בהם וכל פעילות או עניין משותף אחר.
3. קבעו זמן קבוע לשיחת וידיאו שבו תוכלו לדבר בחופשיות ובפניות על כל מה שעובר עליכם ועל כל מה שחשוב לכם לשתף בו זה את זו. שתפו במה עשיתם, מי הרגיז אתכם בעבודה, מה קורה עם הילדים וכל דבר אחר. כך תוכלו לשמר את הקשר ולשמור על מעורבות גבוהה בחיים של בן הזוג שלכם, למרות המרחק.
4. מצאו דרך להפתיע זה את זו. שלחו חבילות בדואר, אתם כבר יודעים מה בן הזוג שלכן אוהב. ואם לא, תוכלו לשאול אותו. הפתיעו עם שוקולד אהוב, ספר חדש או בגד מחנות אהובה. ולא חייבים להיצמד לחומריות, אפשר גם לשלוח מכתב בדואר, כמו פעם. תודו שיש בזה משהו רומנטי.
5. נסו להבין את הקושי של הצד השני וכבדו אותו. זוגיות בשלט רחוק כשבני הזוג נמצאים במרחק רב זה מזו היא קשה מאוד לשני הצדדים. לכל צד יש את האתגרים שהוא נאלץ להתמודד עימם והם שונים. כדאי לנסות להימנע מויכוחים ומריבים בנוסח "מי סובל יותר?" או "למי קשה יותר?" הבינו שלשניכם יש אתגר לא פשוט וכל אחד מכם נאלץ להתמודד עם קשיים אחרים.
ולסיכום, זכרו שזה עוד שלב בחיים שלכם והוא זמני ויכול אפילו לחזק את הזוגיות ואת המשפחה שלכם.
בהצלחה!
מוזמנת להצטרף אלינו לקהילה מדברות זוגיות, המיועדת לנשים בלבד.
יעל כהן מרדכי היא יועצת זוגית מוסמכת ומאמנת לזוגיות בריאה. כותבת, מרצה ומנחת סדנאות.