עונת החתונות שמתחילה בימים אלו מביאה עימה הרבה שמחה לזוג הצעיר, להוריהם, לבני המשפחה ולחברים. אולם, יש זוגות ומשפחות אצלם נוספים על השמחה גם רגשות מעורבים. הכוונה לזוגות שאחד מהם נדרש ע"י בן הזוג השני ומשפחתו לחתום על הסכם ממון.
אם בעבר חתן או כלה שהביאו עימם כנדוניה דירה, היתה משאת נפשם של ההורים, הרי כיום במרבית המקרים הדירה תלווה בתוספת של הסכם ממון שמוודא כי אם בני הזוג יפרדו, הדירה תחזור במלואה לזה שהביא אותה.
תודו שיש היגיון כלשהו שכאשר מדובר בפערים כספיים גדולים בין בני הזוג, יחד עם אחוזי הגירושין הגבוהים כיום, ירצה הצד שנתן את הכסף לשמור עליו, ולהבטיח כי יחזור למשפחה. מצד שני, מצב כזה מקבע את הפער ההוני בין בני הזוג והוא בעל השלכות ארוכות טווח.
רון בן 30 ורונית בת 27 (השמות בדויים) נפגשו לפני כשנה במסיבת יום הולדת של חבר משותף ומאז הם יוצאים יחד. רון מהנדס עובד בחברה פרטית ורונית עו"ד שכירה, שניהם משתכרים היטב. לפני מספר שנים כאשר סבתו של רון נפטרה רכשו לו הוריו מכספי הירושה דירה בת 4 חדרים ברמת-גן ורשמו אותה בטאבו על שמו.
בקרוב עומד להסתיים חוזה השכירות של רונית, ורון הציע לה לעבור לגור יחד בדירתו. הם שוחחו והחליטו שאם לאחר מספר חודשים של מגורים משותפים הקשר ביניהם ימשיך להיות טוב כפי שהיה, הם יקבעו תאריך לחתונה.
כאשר כל אחד מהם סיפר להוריו על ההתפתחויות בחיי הזוג הצעיר, הם שמחו על המעבר המשותף והחתונה הנראית באופק. אולם, הוריו של רון ביקשו ממנו, כי טרם המעבר של רונית לדירתו, ובודאי טרם החתונה רונית תחתום על הסכם ממון. במסגרת הסכם הממון על רונית להצהיר כי הדירה של רון אינה חלק מהמשאב הזוגי, וכי במקרה של גירושין, וללא קשר לכך שעשויים להיות לרון ורונית ילדים משותפים, הדירה תמשיך להיות בבעלותו הבלעדית של רון ורונית לא תוכל לדרוש בה חלק.
הוריה של רונית ידעו שלרון יש דירה הרשומה על שמו, ושמחו על כך שיש לבני הזוג דירה המהווה התחלה טובה. הם חשבו כי לעתיד לבוא, כאשר בני הזוג יגדילו את המשפחה וירצו לעבור לדירה גדולה יותר או לבית פרטי, הם יוכלו לסייע להם בסכום קטן שחסכו למטרה זו, ואם יהיה צורך בסכום נוסף יוכלו בני הזוג גם לקחת משכנתה.
כאשר רונית שיתפה את הוריה בדרישה של הוריו של רון כי תחתום על הסכם ממון, הם נבהלו תחילה. הם דמיינו מצב בו בעוד כ-10 שנים רון ורונית נפרדים, ורונית מתבקשת לעזוב את הדירה עם 3 ילדים כאשר אין לה כסף לרכישת דירה חדשה ולו של חדר וחצי. הרי לו רון היה בא רק עם סכום כסף קטן, הוא ורונית היו יכולים לקחת משכנתא ולרכוש יחד דירה, ובאם היו מתגרשים הדירה היתה מתחלקת בין שניהם באופן שוויוני. לתפיסתם, במצב בו לרון ורונית יש מקום מגורים ללא התחייבויות למשכנתא, הם יחיו טוב ויבזבזו את כל הכנסותיהם, ובסוף רונית עלולה להישאר בלי כלום.
כדי לפתור את הפלונטר שנוצר, פנו בני הזוג לתהליך גישור זוגי במטרה ליצור להם הסכם ממון ששניהם יוכלו להשפיע עליו. לרון היה חשוב כי במקרה של גירושין, הדירה או הכסף שמשפחתו נתנה בעבור רכישתה יחזור אל משפחתו. לרונית היה חשוב להבטיח כי במקרה של גירושין היא תצא עם סכום כספי מספיק כבסיס לרכישת דירה קטנה.
בגישור בדקו בני הזוג מספר חלופות:
* ככל שהם יהיו יותר שנים בזוגיות, רונית תקבל חלק בדירה. למשל לאחר 10 שנות זוגיות רון יעביר לה 20% מהדירה, לאחר 20 שנות נישואין ישלים ל- 20% ולאחר 30 שנות נישואין ישלים ל-50%.
* לפתוח לרונית תוכנית חיסכון, שמוסכם שהיא רק של רונית ולרון אין בה זכויות, להפקיד בה כל חודש סכום כסף מסוים, ורונית תקבל את מה שהצטבר בה במקרה של פרידה.
* במידה ובני הזוג יחליטו לרכוש דירה חדשה ורון ימכור את דירתו, וכן הוריה של רונית יתנו סכום כסף ובני הזוג יקחו משכנתה והדירה תירשם בחלקים שונים בהתאם להשקעה של כל בן זוג בה.
בסופו של דבר שילבו בני הזוג בין שלושת החלופות ורון ציין בפגישת הגישור האחרונה "אני ממש גאה בהסכם הזה, עבדנו עליו קשה, אבל יצא לנו ממש טוב…". מותר לציין שבני הזוג יצאו ממשרדי בחיבוקים ונשיקות…
אורנה שפטר, עו"ד (עו"ס), גישור גירושין, זוגי ומשפחתי.
רחוב היצירה 3 (בית ש.א.פ) ר"ג, 03-6962453, 050-5794548
מאמרים נוספים בנושא הסכם ממון וגישור זוגי אפשר למצוא באתר הבית שלי: os-gishur.co.il/
