דיסקלקוליה התפתחותית – זו לא אני,זו היא!

היום אני יודעת שיש לי "דיסקלקוליה התפתחותית" והיא זו שהיתה הבעיה שלי בכל שנות לימודיי,שבגללה נגרמה לי עוגמת נפש גדולה ותסכול גדול אף יותר.

בחורה עם מחשב נייד

עכשיו,ממרום שנותיי,גילי וניסיוני אני  יודעת שזו לא הייתי אני.לא הייתי אשמה,לא היית "עצלנית" או סתם "חפיפניקית" או כזו שפשוט לא מתאמצת. ניסיתי,בחיי שניסיתי בכל הכוח .לעיתים הצלחתי וברוב הזמן לא.

היום אני יודעת שיש לי "דיסקלקוליה התפתחותית" והיא זו שהיתה הבעיה שלי בכל שנות לימודיי,שבגללה נגרמה לי עוגמת נפש גדולה ותסכול גדול אף יותר.

שנים רבות אחורה…

כתלמידה תמיד התקשיתי במקצועות הריאליים. מתימטיקה היתה סיוט עבורי. לא הצלחתי לחשב בעל פה,לא לאמוד אורך או רוחב ולא ללמוד את לוח הכפל בעל פה. עד היום אינני יודעת אותו.

הייתי ועודני מחשבת תרגילים בעזרת האצבעות,מצאתי דרכים לעשות זאת בלי שאף אחד ייראה כדי שהמורים לא יעירו והילדים לא יצחקו.

בתיכון הגדילו לעשות ושלחו אותי למגמה ריאלית לחלוטין. מגמת אלקטרוניקה. למרות ציוניי הנמוכים,למרות הקושי איש לא ראה ולא התייחס וכך,במגמה שבה היסטוריה וספרות פחות חשובים ממתמטיקה נאלצתי ללמוד ולסיים את 12 שנות לימודיי.

מצד אחד למדתי בהנאה רבה ובציונים גבוהים את כל המקצועות ההומניים ומצד שני תסכול ענקי וכישלון רדף כישלון במקצועות הריאליים. פעם אחר פעם שמעתי את המורים: "את לא מתאמצת" את עצלנית"  ולא ידעתי מה לומר.

גם ההורים לא יכלו לעזור משום שהיתה זו תקופה בה לא היתה שום מודעות לליקוי למידה כזה או אחר וגם הם חשבו שפשוט קשה לי המקצוע הזה..

סיימתי את לימודיי ללא תעודת בגרות.

כשבגרתי גם שם היה וישנו הקושי.

לחשב אחוזי הנחה בחנות,לחשב עודף,לקנות שולחן ולחשב אם הוא מתאים למקום שלו דברים שהם פשוטים וברורים לכל אחד עבורי היו קשים עד בלתי אפשריים ותמיד חשבתי שככה אני,מתקשה בחשבון.

השנים עברו ולמרות הקושי נחלתי הצלחה בחיי ואט אט עם כניסת המודעות לליקויי למידה התחלתי לחקור בעיניין והנה,לפני קצת יותר מעשור בעודי בת 30 אובחנתי כמי שיש לה 'דיסקלקוליה התפתחותית'.

שמחתי. כן שמחתי שסוף סוף אני יודעת שזו מעולם לא הייתי אני שלא רציתי להתאמץ וללמוד. האבחנה הזו נתנה לי שקט ושלווה הביאה אותי אל המנוחה והנחלה.

היום אני חיה בשלום עם ליקוי זה,לא פעם אף צוחקת מכך.מרשה לעצמי פשוט לא לדעת ולהשתמש במחשבון. סיפרתי על כך גם לילדיי ואני אפילו נעזרת בהם לחישוב כזה או אחר.

היום,ופה אני פונה לכל הורה באשר הוא, היום יש מודעות. היום אפשר לעזור ולהקל על ילדים שמתקשים.אל תתנו למורים להשפיע עליכם כשהם אומרים שהילדים שלכם לא מתאמצים. תבדקו,תחקרו ותנו לילד שלכם סיכוי לסיים את לימודיו בהצלחה ולחיות את חייו תוך השלמה עם ליקוי למידה כזה או אחר. זו לא בושה ולא פגם!