לא פעם, בלהט החיפוש אחר החצי השני שלנו, אנחנו קצת שוכחים שלכל משחק יש כללים, ומספר מוגבל של משתתפים. כשזה מגיע לשידוכים – כולנו רוצים לנצח בכמה שפחות 'סיבובים', וכמה שפחות סיכויים להיפגע. איך עושים את זה? היות ואני עדיין בעיצומו של התהליך, אין לי נוסחת קסם עבורכם.
מה שכן, במהלך 12 שנות השידוכים אני חושבת שלמדתי דבר או שניים על איזה מין אדם אני, ומה אני יכולה או לא יכולה לספוג, בחיפוש הקדחתני הזה אחר הזיווג משורש נשמתי. אז נכון ש'עשרת הדיברות' שלי הן לגמרי אישיות ומבוססות על סמך ניסיוני בלבד, אבל אני חושבת שלא מעט רווקות (ואולי גם רווקים) יכולים להזדהות עם הדברים. אחרי ככלות הכל, הקודים המוסריים אמורים להיות זהים, כשמדובר באנשים שמכירים זה את זה לצורך הקמת בית יהודי כשר, כהלכתו.
הדיבר השני: מותר לפהק, השאלה כמה?
בהמשך לדיבר הראשון, חשוב מאוד שנזכור שאין איזה איסור מפורש שלא לפהק מול בחורה. אם היא בחורה מיושבת מן השורה, חזקה עליה שתבין את העייפות, ותדון לכף זכות. אולם, אליה וקוץ בה – על אף שרבות מאיתנו ניחנות ברמות גבוהות של סובלנות ואמפתיה, זה עשוי להוציא אותנו מגדרנו כשהדבר חוזר על עצמו ללא הרף, בפגישה בת שעה.
אז מה עושים? שלוש אפשרויות: האחת – להתנצל בפני הבחורה ולהסביר שעבר עליך יום ארוך ומפרך, וזו הסיבה לפיהוקים. השנייה – להציע לה לצאת לטיול רגלי.
בתור מיטיבת לכת (לשעבר לפחות), אין לי בעיה עקרונית עם טיול רגלי לצורך מציאת מקום הולם לקיום הפגישה. באמת שלא. אבל כשהטיול הופך לצעדה מפרכת בת שלוש שעות, בחיפוש אחר בית קפה כשר למהדרין (דבר ששני הצדדים היו אמורים לדאוג לו מבעוד מועד) – זה, איך לומר במילים עדינות, לא כיפי במיוחד.
ברור שזו הייתה טעות. היית בטוח שאתה מכיר את המקום כמו את כף ידך, אבל מה לעשות שגם בתי קפה נמכרים ומשתנים מפעם לפעם? שנינו היינו צריכים לדאוג לעשות את הבירור הזה, אבל שנינו נרדמנו על המשמר והנחנו ש'יהיה בסדר. אנחנו נמצא את זה בסוף'. מה שבאמת קרה הוא שהקפנו את אותם רחובות (ובהם אף לא ספסל אחד, הייתם מאמינים?) שלוש או ארבע פעמים, ובסוף הגענו (איך לא?) בדיוק אל נקודת המוצא.
מאת אביטל בן ארצי
