דוקו הזדהות מגרה/ מתכון.דוארט למאוננת

pixabay

לכתוב לכתוב לכתוב… הבוקר הגיע אחרי לילה של חוסר שינה, למה? כי הייתי ממש מגורה וממש רציתי לדבר עם מישהו, רציתי לעוף לשמיים ולא יכלתי לעשות זאת עם איש, ואפילו לא איתו ואיתו.

מה עשיתי? אוננתי למוות. זה מצחיק הא?! זה לא. זה מעצבן שזה קורה לי.

pixabay

הכוס שלי מגורה ממנו מבלי שהוא עשה דבר, הוא בעיקר מעצבן אותי כשהוא רחוק, אין לו 3 שעות לתת לי, זה מוזר, לאחרים יש מלא שעות לתת לי ורק לו אין. למה? כי הוא לא מגורה מספיק ממני, כי הוא לא רוצה, כי אני מעיקה ומציקה, וכי זה לא כיף ולא בא לו לתת לי מעצמו, למה? כי אני כולי רק צורך אחד, רוצה ממנו רק סקס, רק מגע ורק שירגיע אותי. זה נכון, כי את שאר הדברים הוא לא נותן לי, ובעצם, גם את זה הוא לא נותן ולא יתן לי. למה? כי הוא לא. אין לו את זה. מבאס ממש.

ומה נשאר לי? להבין שאני יכולה לחיות אחרת. להבין שהוא רחוק ממני ואני לא יכולה לתלות עליו את התקוות המיניות שלי, אין לי צורך בכך, כי גם ככה הוא לא עושה זאת. אני נותנת לו מה שהוא רוצה, ומה הוא נותן לי? תשומת לב, הרבה השקעה בזמן כתיבה, ובעיקר חלום, אשליה שהוא שם תמיד בשבילי, מה שלא נכון. כי אני שם בשבילו, הוא לא שם בשבילי בכלל. הוא לעולם לא יהיה שם בשבילי, ואז מה נוצר מכך? נוצר שהוא מתקדם בחיו, בעולמו, במקודש שלו, במקדש ובמעצמה שבנה לעצמו בחלום שלי, ואני ליד. בדיוק כמו אבא של ברוס, אבא של ארתור. הוא נתן לה הרבה תקוות, כל חיה היו תקווה, ומה נותר בה? כלום. אני מחברת קצת את החיים שלי לחיי הבריה המסכנה הזו, ההזדהות היא בעורקי ולא נותר בי כלום, כי בסהכ, הוא ישאר שלה, של האחרת. זו שהוא הקדיש לה את כל חיו, למה? כי היא אהובתו האמיתית, אני רק חלום, אשליה, רגע. אני רגע. חוסר היכולת של האדם לתת לי ממנו, חוסר היכולת של האדם לתת לי ממנו. אני רוצה להיות טובה לעצמי.

woman-3303696_640

אני רוצה שהוא ירצה אותי, ושאפסיק לרצות אותו באופן שבו אני רוצה, אני רוצה להיות קלילה עם הרצון שלי אליו, בדיוק כפי שירד לי הרצון העז מרונה, ומאור, ומכל אדם אחר בחיי. אבל אז מה נותר? אני עמוקה והאינטימיות איתי היא מיידית, למה? כי אני מאפשרת את זה, וכשאני נותנת מזה אנשים רוצים עוד, אבל הם מבינים שזו אשליה, כי אני לא אמיתית. לא אכפת לי.

נכון שימאס לי מהם מהר, נכון. אבל עוד יותר ימאס לי מעצמי, למה? כי אני מאבדת את העניין מהר, בייחוד באיחודים חברתיים. אני לא מסוגלת להיות עם הרבה, לא אוהבת את זה ממש, אלא רק כשהזרקורים אלי, מופנים אלי, מתוך עצמי, ואני במן סם, קצת כמו הגוקר. ואמא שלו שהיתה לה תקווה אדירה להתממש שם, לצידו, או שלפחות יחשוב עליה ויציל אותה. זה כואב מאוד. כאב אדיר, להבין שאני מזדהה. הזדהות של אשה.

הג'וקר, האם (אמא שלו), והאיש שמנהל את העיר (הבן זונה הזה). יחסי אהבה שנאה בין כולם, וזה איום ונורא, והכי רע שזה מגרה אותי*.

clown-4557864_640

מכר לה חלום, נתן לה עולם, ולא נתן לה את הדבר האמיתי. כואב לי בבטן לחשוב על זה, זה בלתי נסבל לראות את היצור הזה המלנכולי, שרוצה אהבה, קצת כמוני ברגע זה.

ומה עוד? לכו לראות את היצירה הנוראית הזו – הג'וקר. כואב, בלתי נסבל ועוד.. – מתכון.דוארט לאוננות אחרת.

טריילר לסרט – הג'וקר

*אני מכורה לכניסה לתוך דמויות – זה מגרה אותי, אז אוננתי למוות. ורק שהגירוי  לא יתעורר שוב, חייבת לעבוד, ללמוד, ולנהל שגרה משעממת.