דג קטן…

לפעמים דברים שאת רואה או שומעת עליהם מביאים אותך להבנה כמה החיים שלך פשוטים, יפים וטובים, עם כמה בעיות את לא צריכה להתמודד.

בחורה עם מחשב נייד

רוב הזמן אני נמנעת מלראות או לשמוע על זוועות העולם כדי לא להפוך לחסרת רגש כמו שנעשיתי בתקופת התיכון, תקופת הפיגועים. אני משתדלת לא לשמוע רדיו, לא לקרוא חדשות הכל כדי להימנע מלהפוך להיות מכונה שמעבירה את זה הלאה, שמעשים מזעזעים לא מעלים בה קבס ולא גורמים לה למחשבות. אני לא רוצה להיות מאלה שאוכלים רצח ואונס בכל בוקר עד שכמעט ואין דבר שמזעזע אותם, עד שהם שוכחים שמדובר בבני אדם.

זה עתה סיימתי לראות את הסרט דג קטן המספר על התמודדות עם יציאה ממעגל הסמים וניסיונות להתקדם בחיים למרות העבר. כמו שכבר אמרתי אני משתדלת להימנע מלהיתקל ברצח, עולם תחתון ושאר מרעים בישין במדיה כדי שכשאתקל במציאות שכזו אהיה מזועזעת כמו שצריך ולא אעביר את זה הלאה באדישות, אבל הפעם החלטתי לראות את הסרט ופתאום הבנתי כמה הזדמנויות יש לי שלאחרים אין.

העבר שלי נקי, המשפחה שלי טובה, שום בנק לא יעשה לי בעיה אם ארצה להגשים איזה חלום. יש לי חברות טובות, משפחה מורחבת אוהבת ובזכות ההורים שלי יהיה לי תואר.

אז נכון שלרוב אני מתלוננת על כך שבגללם יהיה לי תואר בחינוך ולא במשהו אחר, אבל בזמנים האלה אני שוכחת שאם הם לא היו מכוונים אותי לכיוון של המשך לימודים אולי לא היה לי כלום, אולי הייתי צריכה להסתפק בחלומות מזעריים ולא לחלום בגדול, ולא להאמין שאני יכולה להיות הרבה מעבר, להצליח, להיות מוערכת.

לפני כמה זמן אמרה לי אחת המטפלות של הבת שלי בקנאה שיש לי מזל שיש לי תואר. עד שהיא אמרה לי את זה לא הערכתי את העובדה הכל כך חשובה הזאת, היה לי ברור שכל אחד יכול לעשות תואר,  אז מה הביג דיל?

השיחה איתה העלתה בי את התובנה שאני צריכה להעריך את ההורים שלי שבלי מילים דירבנו אותי להצליח ושנתנו לי את היכולות הכלכליות להתקדם, שאני צריכה להעריך את המשפחה שלי.

אז לא שאין על מה להתלונן ולא הכל מושלם, אבל ההתחלה שלי ממש לא רעה ומכאן אפשר רק להתקדם…

בכול זאת לא משנה מה ההורים יעשו וכמה הם ישקיעו תמיד יהיה על מה להתלונן, לא? (-;