דבר כזה כמו שיש עכשיו כאן בחוץ, עוד לא היה לנו.
אנשים שמגיעים אלי לקליניקה מגיבים בדרכים שונות, כל אחד מתוך ניסיון חייו, אופיו ויכולת ההתמודדות שלו. דני (השמות בדויים) הגיע עם הצהרה שאינו חושש ושאינו חושב כלל על המגיפה, מאיה אמרה שהיא לא מבינה מדוע כולם משתגעים. לעומתם רונית תיארה נדודי שינה, סיוטים, וחוסר יכולת להתנתק מהחדשות, אלונה הביעה דאגה עמוקה- לא לעצמה, אלא להוריה המבוגרים, בעוד שמשה תיאר דאגה רבה דווקא לדורות הצעירים יותר.
אין ספק שכולם מודאגים, שהשגרה של רובנו השתבשה, ושאנו חיים כעת בתקופה שבה הוודאות חסרה, ומתערער הביטחון בחיים, על ההשלכות הכלכליות החברתיות והנפשיות שבמצב.
כדי להתמודד עם מציאות שאינה יציבה, אנו נזקקים לכוחות נפש שיאפשרו הסתגלות לשינויים. את כוחות הנפש האלה אפשר לפתח, להשקיע בהם, כדי להקל את הלחץ ואת הדאגה.
אז איך מתמודדים?
- יש לזכור שהמגפה היא זמנית. מתשיהו היא תדעך, זה לא ימשך לנצח.
- שמירה על השגרה: אמנם קשה מאד לשמור על השגרה כשהכל מסביב משתנה, נסגר, מתהפך, ומתרוקן. יחד עם זאת, על מה שניתן לשמור מבלי להסתכן יותר מידיי בהדבקה- כדאי לשמור: ללכת לעבודה, לעשות את הסידורים הנדרשים, להמשיך להכין את האוכל שתמיד הכנתם, לצאת להליכה בפארק, לפגוש חברים שאינם בבידוד, על כל מה שניתן לשמור עליו שיתנהל כמו ביום יום – חשוב לשמור.
- השבת השליטה – לדעת שאתם בשליטה מאפשר להקל על המצוקה: כדאי לחשוב מהו הדבר שאם תעשו אותו, תרגישו פחות חסרי אונים, ויותר מוכנים לכל אשר יבוא: אם הרגשת השליטה תתקבל מתוך קנייה של מלאי של אוכל או של נייר טואלט – עשו זאת. אם להקשיב לחדשות, לדעת מה קורה, והיכן היו החולים עוזר לכם לחוש פחות חסרי אונים- גם זה בסדר, כל עוד אין זה הדבר היחידי שאתם עושים.
- מצאו מה נעים לכם והתמקדו בו: קראו ספר, האזינו למוזיקה, רקדו, עשו ספורט, עסקו בתחביב.
- דברו אם אנשים ושתפו אותם ברגשותיכם. תמיד, בכל מצב משברי, בכל מצב לחץ, חשוב לדבר, לחלוק, לגלות שאנחנו לא לבד בסירה. בדרך כלל נעים יותר לדאוג ביחד מאשר לבד.