מאז הפוסט על הדברים שלמדתי ביום הראשון שלי בניו יורק עבר כבר שבוע (שבוע שלם, מי היה מאמין!!!). אחד השבועות המטורפים, ההזויים, המלחיצים, הקשים, המשמחים והמבלבלים בחיי. שבוע של התחלה חדשה, של תחושת זרות לצד תחושת אופוריה, ומעל לכל תחושה של הלם. כן, ידעתי שיהיה קשה, להיות לבד בארץ זרה, רחוקים מהמשפחה, בלי בית ובלי עבודה, רק אני ונעם (ואבא של נעם, בעבודה), אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. כי כשדמיינתי לעצמי את הקשיים ואת האתגרים לא הבנתי את הקושי העיקרי – התחושה הפנימית. משהו בפנים שפשוט (עדיין) לא מסתדר. אז כן, אני נותנת לזה זמן, אני סבלנית, ואני בטוחה שזה ישתנה. כי הרי הכל בחיים זה עניין של זמן, לא?
בינתיים היה לנו סופ"ש סופר מוצלח, לשלושתנו. הלכנו לראות דירות באפר ווסט סייד וגילינו עולם. עולם שאנחנו אוהבים. אין ספק שזו שכונה מקסימה, נעימה, ביתית, משפחתית ואפילו מגניבה. בקיצור, נדלקנו. אז כן, היה סופ"ש טוב!
והיום, היום התחיל שבוע חדש. אבא של נעם הלך לעבודה, ונעם ואני עטפנו את עצמנו במעילים וכובעים ויצאנו לחפש בית.
ודבר אחד אחרון – זה נכון מה שאומרים, הסתיו בניו יורק באמת יפהפה. הגוונים של השלכת אינסופיים וזה פשוט עוצר נשימה. אין, פשוט אין כמו להסתובב פה קצת בפארק כדי להירגע, לקחת נשימה ארוכה, ולהתחיל את היום מההתחלה. והכי חשוב, זה מקום מצוין לתרגל הליכה אצל ילד בן 15 חודשים שבדיוק השבוע התחיל ללכת (!!!). אין כמו לרוץ וליפול על העלים, להתרוצץ אחרי היונים ולהאכיל את הברווזים, בשביל "לחלץ קצת עצמות", כמו שאמא שלי אומרת. בעיקר אחרי שהוא מבלה יום שלם בעגלה, עטוף במעיל ובשק שינה. חמים ונעים לו שם אמנם, אבל לילד שלי יש אנרגיות. והרבה. בשביל זה כנראה המציאו את הפארק. ולא סתם פארק, כאמור, פארק בשלכת. בשביל שגם אני אהנה קצת.
אז לילה טוב ניו יורק, מחר שלג 🙂