* אתנדב לועד הורים, אהיה אמא יותר פעילה, אארגן הפעלה שנתית אחת. בסוף מתנדבת לועד הבניין (בעיקר כי לשכנים אין עוד קבוצת וואטס אפ קודחת)
* אהיה מסודרת ומאורגנת, אכתוב מי חייב לי כסף, למי אני חייבת משימות. בסוף מיליון פלאנרים שווים זרוקים בבית ויש לי לוח לבן יפה עמוס במטלות ואני מבצעת רק מה שעולה לי בראש אינטואיטיבית (מה שחשוב יעלה, אני מבטיחה לעצמי)
* לא אהיה בטלפון לפחות כמה שעות, אתמסר לחיים שלפני הרשתות החברתיות וההודעות הטורדניות. בסוף זה קורה רק בטיסה או בפגישות, שלא נעים לגעת במכשיר או כי שכחתי להטעין ואני מתמודדת עם התוצאה – מדמיינת רק איך אני מפצה את עצמי בהקדם על שעות עבודה אבודות או מה קורה עם החברים הוירטואליים שלי כשאני פה מנותקת
* אמסור את כל הפריטים לתופר ליד הבית (וחולפת על פניו יום יום בידיים ריקות), אמלא לוטו (אבל שוכחת לקחת טפסים), אסדר את החדר של הילדים (מתגמלת אותם בקטנה שהם יסדרו והוא חוזר לעצמו אחרי שהם בזבזו את הכסף על פיצה), אקרא ספרים שקניתי מזמן (צופה בסרטים שעשו לפיהם), אצא להליכה נמרצת (אבל רגע פתאום יורד גשם).
מבול של ברים שאני כמעט עושה או עושה באיחור אלגנטי. גם לכם יש כאלה דחיות למרות שאתם הכי חרוצים בעולם?
* אהיה מסודרת ומאורגנת, אכתוב מי חייב לי כסף, למי אני חייבת משימות. בסוף מיליון פלאנרים שווים זרוקים בבית ויש לי לוח לבן יפה עמוס במטלות ואני מבצעת רק מה שעולה לי בראש אינטואיטיבית (מה שחשוב יעלה, אני מבטיחה לעצמי)
* לא אהיה בטלפון לפחות כמה שעות, אתמסר לחיים שלפני הרשתות החברתיות וההודעות הטורדניות. בסוף זה קורה רק בטיסה או בפגישות, שלא נעים לגעת במכשיר או כי שכחתי להטעין ואני מתמודדת עם התוצאה – מדמיינת רק איך אני מפצה את עצמי בהקדם על שעות עבודה אבודות או מה קורה עם החברים הוירטואליים שלי כשאני פה מנותקת
* אמסור את כל הפריטים לתופר ליד הבית (וחולפת על פניו יום יום בידיים ריקות), אמלא לוטו (אבל שוכחת לקחת טפסים), אסדר את החדר של הילדים (מתגמלת אותם בקטנה שהם יסדרו והוא חוזר לעצמו אחרי שהם בזבזו את הכסף על פיצה), אקרא ספרים שקניתי מזמן (צופה בסרטים שעשו לפיהם), אצא להליכה נמרצת (אבל רגע פתאום יורד גשם).
מבול של ברים שאני כמעט עושה או עושה באיחור אלגנטי. גם לכם יש כאלה דחיות למרות שאתם הכי חרוצים בעולם?
