בית קטן במושבה,
זוכרים את הסדרה בית קטן בערבה? שנות ה-80 כולנו היינו מכורים לסדרה ומזדהים עם הקשיים של המשפחה.
לא יכולתי שלא להימנע מההקבלה, נשים וכוח נשי זה הכי הכי באג'נדה שלי ושל הבית הזה שמעודד יזמות עסקית ועצמאית של נשים כבר משנות ה-30.
שלא כהרגלי את הלקוחות האחרונות של בוקר יום חמישי נטשתי באמצע עליתי לארוז, לא הפעם אין לי טיסה לעלות עליה הפעם החופשה נמצאת במרחק של שעתיים מהשעה שתיים, שעת סיום משמרת הבוקר שלי,
מיד אחרי שעברנו את הקריות הדרך זרמה ונכנסנו לאווירת החופש, הגענו למלון "שטרקמן ארנה" http://www.sernahotel.co.il/בנהריה שם קיבלה אותנו עלמה צעירה ולוותה אותנו אישית לשולחן ה"קפה אונד קוכן",
אלה הרגעים בחיים שאת מחליטה לשחרר, שוברת חוקים,
איך לא?
שם על השולחן בין שלל המטעמים התיישב לו ה-Apfelstrudel המושלם שאי פעם טעמתי ולצידו ישבה קערת קצפת מוטעמת במיוחד,
איך אני יודעת?
מודה ומתוודה, נשברתי.(אין ברירה, אחסום את יועצת התזונה שלי בפייס).
בסלון הבית התהלכו להם אנשים עם מבט מאושר בחלוקים לבנים, מרמזים לנו שאנחנו לא שייכים כאילו רומזים כנסו לאווירה ואותה עלמה נחמדה תזכרה אותנו שגם עלינו להחליף כי אוטוטו גם אנחנו נכנסים לטיפול.
ביקשתי התייחדות עם השטרודל וגנבתי לי זמן איכות בחצר המלון המטופחת עם הגברת הצעירה ואחותה, אז גיליתי לתדהמתי שהאחת הנה מנכ"לית המלון ואחותה סגנית ראש העיר של נהריה, אמיתי, שתי ילדות שעושות חייל, אורנה ושירן וזה לא רק זה, יחד איתן משמרות את הנכס המשפחתי ומתפעלות את המלון שתי אחיותיהן הצעירות.
הן לקחו אותי אחורה למסע בזמן לשנות ה-30 לתאומות הבלתי מופרדות ארנה ושרלוטה, מזכיר לכן משהו? כן, אורנה קרויה על שם ארנה ושירן על שם שרלוטה.
התאומות עזבו את גרמניה ועלו לארץ עם בעלה של שרלוטה והתיישבו בנשר, לימים עם ההגירה של הגרמנים אשר החליטו להסב מקצוע ולעבוד את הקרקע בנהריה החליט הסב לרכוש אדמה בנהריה אשר נמכרה אז במחיר של שלוש משכורות, הוא בנה את הבית עבור שתי האחיות ולימים משלא הצליח למצוא את מקומו בארץ הוא וילדיו הגרו לארה"ב, ארנה התאומה נשארה כאן בבית והשכירה חדרים בבית למחייתה "אבי חזר לארץ בגיל 16 וארנה התאומה גידלה אותו, מכאן הקשר המאד הדוק שלנו לארנה, היא שמשה לו כאם" לימים הבית הפך לפנסיון "ארנה", ארנה תאומה מעולם לא למדה לדבר עברית, היא העדיפה להתבייש מאשר לדבר עברית, מספר השכן המתולוגי. לימים מיקי, האב שדיבר את השפה הפך את המקום לפנסיון שנקרא מייק פלייס והוא היה מארח את חיילי האום, השרות המשפחתי, האוכל המוכר, ידיעת השפה והאמינות של מיקי הפכו את המקום למקום האולטימטיבי עבורם עד אשר בשנת 1994 נסגר הגבול.
אין ספק שהבנות גדלו על תודעת השירות היקית, המלון אשר נוסד ב-1959 ממוקם באזור שקט שופץ לאחרונה והוא מוקפד ביותר עם חשיבה על הפרטים הקטנים ביותר,הריהוט החדשני לצד חפצים של המשפחה המפוזרים בכל מקום ברמת עיצוב גבוהה ביותר, הפסנתר המשפחתי תמונות של שושלת המשפחה ומנורת הקריסטלים לוקחים אותי לאווירה המוכרת לי מהאחוזות בטוסקנה בהן אנו מתארחים, המקום הוא ללא ספק מוגדר כ- גומטלי בגרמנית, ביתי חמים, הומלי.
שרון למברגר מנכ"ל ענני תקשורת שואל את הבנות, "אם כך מה החלום?" והן עונות זה החלום, להגשים וליישם את החלום של אבא, אבא היה גאה בנו.
גינת המלון מזמינה ומטופחת מלאה בפינות ישיבה, חדר האוכל הנעים בו הוגשה לנו ארוחת הבוקר העשירה מטופח והשירות חם ומשפחתי.
תושבי נהריה יודעים לספר רבות וטובות על ארוחת הבוקר המפנקת שלהם ואכן היה שם הכול פשוט הכול אפילו לחם ללא גלוטן.
הן דואגות לחניה בפתח המלון לאורחים הקרואים ומהרגע בו פסעת לגן העדן שלהם הן לא מפסיקות לדאוג לאורחים.
דברים טובים מגיעים באריזות קטנות,
פעם כשהילדים היו קטנים היינו מצליחים להשתלב בתרבות ההכל כלול והחופשות הארוכות, היום כעצמאיים ההתנתקות הארוכה מהעסק לא מתאימה אז הפוגות של 20/48 שעות הן בדיוק מה שאני מחפשת, מן אריזות קטנות כאלה של סופ"ש אשר כוללים פינוק ותוכן איכותי, לא משהו המוני עם תורים בדלפק ארוחת הבוקר, נינוחות ונוחות הם שם המשחק או כמו שאני תמיד מבקשת, "דברים טובים שיגיעו באריזות קטנות" מכסימום פינוק ואיכות במינימום זמן.
30 חדרי המלון מעוצבים ומפנקים כיאה למלון בוטיק מהשורה הראשונה, ניתן מצא במלון חדרי סופריור ואקזיוקיטיב וסוויטות, כל חדר והעיצוב שלו.
בחודש הבא מתוכננים סופי שבוע תרבותיים ומוסיקליים עם אירועי תרבותי לפי נושאים ומסיבת ריקודים, סופי שבע שמשלבים תרבות ולייף סטייל כמו כן בתכנון סופי שבוע בנוסח חפש את המטמון.
זה בדיוק מה שאני וחברותיי מחפשות לחברה שחוגגת אוטוטו את יובל חייה, בטוחה שננצל את ההזדמנות.
המלון הינו מלון הבוטיק היחיד שנמצא בנהריה המלונות המפורסמים של נהריה נפגעו קשות מאז אירועי ספטמבר השחור, עד אז נהריה הייתה עיר חוף תוססת עם תרבות נהדרת של מסעדות שספקו "פייב אוקלוק" או בשפת המקומיים הותיקים , קפה און קכ'ן.
חוף הים של נהריה נמצא במרחק של רחוב אחד מהמלון ובקיץ ניתן לקבל שוברי רחצה בבריכה הסמוכה.
מועדון הצלילה האיכותי שבמקום מוציא קבוצות צוללנים לאיים הקרובים שחף ואהבה אשר נמצאים במרחק חמש דקות שייט.
אז הגענו לכאן ונכון שהחברות יכינו לכן גם ארוחת ערב בהזמנה אבל להגיע עד כאן זה אומר שחייבים הגיע לנחלה http://www.banahala.co.il/ שנמצאת במרחק דקות ספורות מהמלון, מסעדה שהיא עסק משפחתי של שלושה אחים אשר ממוקם בתוך מטע של פקאנים שמבינים היטב את נפשו של הנופש, המנות הראשונות המשובחות זורמות בזו אחר זו, פטה כבד מפנק מקושט בריבת עגבניות שרי מפנה את מקומו לבורטה עסיסית שנעלמת בן רגע מהצלחת המנות הראשונות מגיעות בזו אחר זו וכשאנחנו מחליטים שזהו שבענו והותרנו מגיעות המנות העיקריות סטייק סינטה מככב בצלחת שלי ואילו מורן הזמינה פסטה שחורה שנראית סוף עם גזרי הפרמזן והירק שמעטרים את המנה וכשהחלטנו שזה כבר פשע לגמרי התחילו להגיע הקינוחים ואני, חובבת מתוקים אולם כפי שכבר ציינתי חובבת עוד יותר דברים טובים באריזות קטנות מתחילה בפאי הפקאנים אשר נקטפו מהעץ בחצר ורק מהקולות שהשמעתי כולם החליטו לנסות וכך אני עוברת אותם אחד אחד ומגדירה חובה מקצועית קולינרית לדעת על מה להמליץ אז הנה עשיתי זאת, הנכם מתבקשים לא לוותר על שום קינוח, פשוט מושלם.
השירות המדהים אותו זכינו לקבל מטל המקסים שאף צילם עבורי חלק מהתמונות כדי לאפשר לי מכסימום הנאה, היחס המדהים של זיו מבעלי המסעדה והמתנות הקטנות שקיבלנו בסוף מסכמים את המקום כ – MUST GO שווה את הנסיעה מהמרכז לשם רק לשם הקולינריה המשובחת.
המתנה הסימבולית שקיבלנו בסוף הארוחה הנה חבילת זרעים seeds of friendship, אין ספק שהרגשנו שם אהבה ותחילת דרך של חברות ארוכה.
וזה בדיוק הזמן ללכת לשתול את הזרעים בחצר הסטודיו שלי.
גבירה ולקוביץ' מעצבת אופנה ובלוגרית