געגוע ל"תולדות האהבה"

בחורה עם מחשב נייד

ניקול קראוס יער אפל

שני סיפורים, עם כמיהה משותפת, מסופרים במקביל בספר. הראשון, סיפורו של ג'ולס אפשטיין. יהודי אמריקאי אמיד, שעובר שינוי משמעותי בחייו. הוא מחליט לתרום את כל הרכוש שצבר בחייו ומרחיק עד תל אביב, מתוך מיאוס מהמציאות הבורגנית של יהדות ניו יורק. הסיפור השני, הוא של ניקול, כשם המחברת, שמשאירה בברוקלין את בעלה ושני בניה, במסע לחיפוש משמעות ומגיעה גם היא להילטון בתל אביב, עם תקווה, שבריכת השחייה של המלון, בה נהגה לשחות בילדותה, תצליח לשחרר את מחסום הכתיבה שהיא חווה ולשפוך אור על נישואיה הכושלים.

כל אחת מהדמויות נפגשת בדמות אחרת משמעותית שלוקחת אותן למסע פנימי-רוחני וגאוגרפי. אפשטיין מגיע לצפת, למרכז מיסטיקה יהודי, בעקבות רב שפגש בכנס בניו יורק בליל חורף. ניקול מגיעה למדבר, בעקבות פרופסור לספרות שמגייס אותה לכתוב את סיפור ההישרדות הסודי של קפקא.

אבל הביקורת הזו עולה לי בדם.

"אין זה נאה לבקר את גן העדן בעוד אתה עומד בשעריו," כתב ריצ'ארד באך. אז לקח לי זמן לאזור אומץ ולבקר את היצירה של המחברת שכל חיי הבוגרים החשבתי אותה לאחת משלוש הסופרות הבולטות של הדור שלי. מעבר לעושר השפתי, הדמיון והעלילות הפתלתלות, היתה תמיד הגאונות. אחח, גאונות.

רק שאת "יער אפל" כנראה כתבה עבור עצמה, כי הבלבול של הגיבורים נספג גם בעלילה, גם בשפה שאיננה עקבית ואפילו באווירה הישראלית שהיא מתארת. כשניסיתי להתמסר לטקסט, גיליתי שאני נזרקת מסטראוטיפ אחד לאחר. על הישראליות, על הצבא וחייליו, על הפוליטיקה, על יהדות ארה"ב. מה חדש למדתי? הסטוריה. למדתי שיעור בביוגרפיה של קפקא ונהניתי מהדימוים ומשפטי ההגות וההשראה: " אפשטיין נכנס לבית. נכנס עם שיר בראש. נכנס כדרך שאדם נכנס אל בדידותו, בלי תקווה למלאה." עמ' 128.

הספר גם מצטיין בתיאור של טירוף, בלבול, שגעון, מציאות והזיה. פירוק והרכבה מחדש של חלקי המציאות. אבל בדיית ההצלה של קפקא לא משכנעת את הסופרת, הדמות המרכזית וגם לא משכנעת את הקוראת.

הביקורות בגב הספר נפלאות. הם כולם צודקים. הספר אינטילגנטי, מסתורי והיא אחת הסופרות החשובות באמריקה אבל הקסם לא עבד עליי. הקוסם הסיר את הלוט ושום יונה לא הופרחה שם. ונותרתי עם הגעגוע ההוא ל"תולדות האהבה" ולקסם של "בית גדול", ספריה הקודמים.

יער אפל/ניקול קראוס
ז'אנר: פרוזה תרגום. 255 עמודים. הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, 2017. תרגום: שאול לוין.