שבת בבוקר יום יפה… (בעצם גם אם לא כל כך יפה), אני מתעוררת הרבה אחרי שהוא יצא כבר מהבית.
קמה ושותה המון קפה. טוב, אחד, אבל הפוך, עם מאפה (קטן)…
קוראת המון עיתון. טוב, קצת עיתון וקצת פייסבוק, סטטוסים, פוסטים מעניינים, מתכונים, טלוויזיה, בקיצור משלימה פערים.
השעה 12:00. עדיין אין סימן. גם לא סמס, לא מכתב, לא גלויה, לא טוויט, לא סטטוס…
דואגת? מה פתאום, מנחשת ביני לביני: כמה פנצ׳רים? כמה ק״מ?
ואז זה מגיע: אני בטל שחר. 5 פנימיות. 105 ק״מ.
אני מחשבת במהירות את קיצי לאחור… עוד 30 דקות הוא יגיע. מה שחשוב עכשיו זה לוודא דבר אחד: שיש מים חמים. כי כשהוא חוזר הביתה… מממ… מריחים זאת.
ואני כמו כלבת גישוש חדת אף, משתדלת למזער נזקים. במילים אחרות, כשהוא מגיע, ישר למקלחת!
כי למרות שהוא מלך והכל, כשזה מגיע לספורט אקסטרים, אפילו אנשי ברזל מזיעים.
מגיע, מניח את האופניים, הקסדה, המשקפיים והשעון, תולה בחוץ את הבגדים, שם לשטיפה את הבקבוקים, כפפות הרכיבה, הביב והבף (שמות מוזרים יש לאביזרי הרכיבה) ועולה למקלחת.
אחרי כשעה של אוברול כללי הוא יורד. מגולח, מסופר (כן, כן, המלך מסתפר בעצמו בעזרת מכונת תספורת), ריחני ומטופח.
אני נושמת לרווחה, כלומר, חוזרת לנשום. טוב שיש דאב!
קאט!
.
מה אוכלים לצהרים?
ליהוק: דאודורנט סטיק דאב
במאי: סבון נוזלי דאב לגבר
מפיק: פה (מפיק מרגליות)
דוגמן הבית: המלך
נערת המים (איזוטוניים): אני
נפל על רצפת העריכה: דאודורנט ספריי דאב, בשל צריבה על העור .
על החוויות שלי מתחרות איש הברזל באוסטריה, תוכלו לקרוא את גרסת המלווה שלי
אהבתם את הפוסט הזה? אם אתם לא רוצים לפספס פוסטים נוספים של ״חיים וטעים״, פשוט לחצו על כפתור ״עקבו אחרי״ למעלה משמאל, הכניסו את כתובת המייל שלכם וקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם כאן משהו חדש.
לבריאות!
חיים וטעים!
