גם מחר יום

רוח, תני לי עוד כמה רגעים לסדר את העניינים ואז לנוח. רוח, לא יקרה לך שום דבר אם תמתיני עד מחר בלי שום ויכוח.

האדמה כאן תשאר והגשם יגמר. צילום: נוי כהן
האדמה כאן תשאר והגשם יגמר. צילום: נוי כהן
האדמה כאן תשאר והגשם יגמר. צילום: נוי כהן

יום חמישי. שמונה וחצי בערב. מלון קטן בדרך לאילת. אני יוצאת מהאמבטיה ורואה על הצג שיחה ממנה. לחזור אליה? מה כבר יש לה להגיד לי? ההופעה שלה מחר בבוקר, סיימנו את ההקלטות והעריכות של השיר מזמן. אולי היא רק רוצה להגיד תודה, אולי היא מתרגשת וצריכה קצת עידוד.

אני במצב רוח טוב, רגועה מהמדבר ומהאמבטיה. מתקשרת אליה בחזרה. רגע לאחר מכן מתחילה סאגה של בקשות: "אם אפשר קצת לשנות פה, להזיז שם, להחליף את זה בזה”. בקלילות אני עונה: “אני מצטערת שאני לא יכולה לעזור לך, אני באילת". וזהו, זה נגמר. אם הייתי בבית בטח הייתי נכנסת לאולפן ועובדת כל הלילה על השינויים שהיא ביקשה, וכועסת עליה ובעיקר על עצמי על שהסכמתי לזה.

למחרת התיישבתי על גבעה, ובהשראת רוח המדבר כתבתי לה שיר.

אז תדעי לך, שלא יקרה לך שום דבר אם תמתיני עד מחר. בלי שום ויכוח.

 

[youtube CsIM7EnGLLY nolink]

המון תודה לנועה בן ישי שקד האלופה שבאה להקליט שירה בשיר הזה (אין שום קשר לגיבורה של הסיפור!)