חברה סיפרה לי שנסעה עם המשפחה לגולן לראות נשרים . בשעת הארוחה, אחת הציפורים התקרבה, חטפה סנדוויץ' מהיד של הבת שלה ועפה איתו לשמיים. הילדה הרימה ראש אל הציפור וצעקה: "תכבדי גם לאחרות ".
כולנו יודעים לתת אך דומה ששכחנו איך לקבל. כאילו יש בתוכנו מנגנון הישרדותי עתיק שאומר- אם נותנים לך סימן שחסר לך, סימן שאתה חלש, נזקק, אתה פחות טוב. זה מנגנון סמוי שמופעל בכל פעם שמישהו רוצה לתת לך משהו, סתם כי בא לו לחוות נתינה. האנרגיה יורדת למנגנוני ההישרדות והתשובה תהיה: "לא תודה, אני לא צריכה כלום".
מי דיבר על צריכה? מנגנון ההישרדות שדואג לצרכים הבסיסיים מדבר על זה. האדם שרוצה לתת לך, לא יודע מה את צריכה, הוא פשוט רוצה לתת. ברמת התודעה שמעל ההישרדות, יש חוויה, רגש, שמחה, משם עושים נתינה, אך האם אפשר לקבל באותה אנרגיה? כנראה שצריך לתרגל את זה קצת כדי להפנים.
תני לתת לך. תלמדי לקבל באותה אנרגיה שאת יודעת לתת. תלמדי להגיד תודה ולשמוח שיש מישהו שמרגיש טוב לתת לך. את יכולה להיות מרחב הנתינה של האחר כאשר תלמדי את עצמך שקבלה, זה לתת לאחר לבטא נתינה, ולגמרי לא קשור למה את צריכה, לחוזק או לחולשה שלך.
אף פעם לא מאוחר מידי להתחיל לקבל. אל תחכי לזה, אל תתמרמרי אם לא קבלת עד היום. פשוט תהיי שם, תלמדי להגיד תודה, לשמוח כשנותנים לך, בלי לבקר את הנתינה, מתוך אותה נדיבות בה את יודעת לתת.
