נובמבר הוא חודש המודעות לפגים, בדיוק אתמול 17.11.18 ציינו את יום הפג הבינלאומי. יום כל כך חשוב!
חשוב לדעת מה ההורים חווים בתקופה הזו. קושי אמיתי ושוק טוטלי.
גם בשבילי זה יום מיוחד במיוחד, וזה הזמן לספר את הסיפור שלי למי שעדיין לא מכיר.
לפני חמש שנים ותשעה חודשים ילדתי בבית חולים מאיר
את מאיה בשבוע 33 להריון, אחרי שמירת הריון ארוכה במיוחד,
אשפוזים רבים וציפייה מורטת עצבים לתינוקת שלי.
נכון, מאיה נולדה מדהימה וחזקה, מה שהביא אותנו ל"בילוי" יחסית קצר בפגיה.
אבל את תחושת הלידה המהירה, בלי שאראה אותה ובטח בלי שיניחו אותה עליי בכלל אני זוכרת היטב. גם את השהייה בפגייה המדהימה ("מאיר") אני לא אשכח!
כלום לא קרה כמו שבאמת תכננתי:
לידה לפני הזמן, עוד לפני שבכלל הספקתי לקנות את הציוד ולסדר לה חדר.
במקום לידה שבה מוציאים את התינוק ומניחים על אמא הוציאו לי אותה בניתוח קיסרי לא מתוכנן.
מיילדת שאומרת: "נולדה לך תינוקת קטנטנה ומתוקה" תוך כדי ריצה לפגייה ואפילו לא נתנה לי לראות אותה. את ריח הנוזל הכחול והסבון הוורוד שנמצא בכל פינה בפגייה ואת בקשת המשפחה לשטוף ידיים אם מתקרבים אליה אני גם לא אשכח.
ואז, המעבר שלי למחלקה ואיפה התינוקת שלי? בפגייה.
עברו מעל 12 שעות ועדיין לא ראיתי אותה (חוץ מתמונה), לא נגעתי בה, לא החזקתי אותה ולא הרחתי אותה.
כשהגיע הזמן, לאחר התאוששות קשה של קיסרי, הגעתי לפגייה.
ושוב, במקום לקחת אותה אליי הייתי צריכה לראות אותה דרך האינקובטור – קופסת פלסטיק.
ואז, חזרה הביתה עם תינוקת שנשארה בפגייה, זו התחושה הקשה ובעיקר מוזרה כל כך.
אז היום, שמצוין יום הפג הבינלאומי אומנם גם עבורי הוא יום מיוחד.
אבל!
היום הוא בעיקר מיוחד בגלל כל אותן אמהות לתינוקות פגים
שמגיעות אליי לסדנאות או לליווי פרטני.
אותן אלו שיש להן את המודעות ומבינות את החשיבות הכל
כך גדולה עבור הפג שלהן בסדנאות שלי.
אלו שסומכות עליי ויודעות שאני מבינה ללבן ומכירה חלק מתחושתן.
אני מאמינה ובטוחה שהן קיבלו הרבה כח וביטחון ואני קיבלתי אפילו יותר מהם.
הפגים האלו הם לוחמים אמיתיים, הם נינג'ות אחד אחד.
אני מאחלת לכל הפגים
התפתחות נעימה! ❤️❤️❤️
שלכם תמיד,
מורן פיצ'ון
