גם אותי צבטו בישבן

בחורה עם מחשב נייד

יש לי בחילה. כבר תקופה ארוכה שאני מסתובבת עם תחושת קבס וממש בא לי להקיא. מאז 'נחשפה' פרשת ההטרדות המיניות במשטרה, ובכל יום המפכ"ל יוחנן דנינו מפטר ניצב אחר, נראה כי נושא מניעת הטרדות מיניות, התרבותן והשיח סביבן בתרבות הישראלית – שינה מצב צבירה. מהתנהגות סוטה ובשוליים שיש להוקיע בקול גדול ובאופן רדיקלי, זה הפך להיות הנושא "הנכון" ביותר שעל סדר היום התקשורתי והציבורי וככזה הוא מקבל טיפול קוסמטי VIP  וחד פעמי על ידי התקשורת, מובילי דעה וטרנדולוגים.

בעוד בחדשות 10 עלו השבוע עם סדרה כתבות חשובה מאוד "אחת מתוך אחת", המתארת את ממדי ההטרדות המיניות ובמה הן באות לידי ביטוי בחברה הישראלית. כשעתיים לאחר מכן, באותו הערוץ, משודרת הגרסה הישראלית ל"נשואים פלוס" בצורת סדרת הסיטקום הוולגרית "הכל נשאר במשפחה", בה ליאור אשכנזי בתפקיד ארצ'י מטריד בגסות אלימה כל דמות נשית על המסך שהיא לא אשתו או בתו.

ולא רק שם קיימת הדואליות החמקמקה והבעייתית של אופן העברת המסר.

בתחילת השבוע התקיים בתל אביב מפגש 'התעוררות' של בעלי מועדונים וברים ונציגיהם (גברים) ובלייניות (נשים), תחת הכותרת "דונט קיל מיי וייב" , מתוך מטרה ראויה וחשובה למגר ולטפל בתופעת ההטרדות המיניות במועדונים ובברים בתל אביב. נציגי הברים והמועדונים "הנכונים" יצאו בקריאות נגד התופעה ופרסו בפנינו "הבלייניות" מה הם עושים על מנת לטפל בהטרדות.

unnamedבין היתר, דיבר גם אחד מבעלי מועדון  "הבלוק", אשר זכה למחיאות כפיים סוערות, על פעילות שהחלה בשבועות האחרונים במועדון לטיפול בהטרדות המיניות – הערת הזהרה לבליינים בכניסה למועדון והדרכות לאנשי הצוות. לפני כחודשיים הייתי באותו המועדון ממש, כשבחור צעיר, ככה 'על הדרך' צבט אותי בישבן, בתגובה אינסטינקטיבית הסתובבתי וככה, באלימות שאינה אופיינית לי, החטפתי לו מכות כך שהוא מיהר לברוח, מהכאב או מההלם, לי זה לא ממש משנה לי. איפה היו בעלי המקום אז ?

פתאום כשהנושא מעורר באזז שלילי, בעקבות השטיח הכחול שהניצבים פרסו בפנינו, ויוצא מגבולות החלל האפלולי של המועדון אל מחוזות השיח הציבורי והתקשורתי, אתם מבינים שאתם עלולים גם 'לחטוף', להפסיד תדמית, כסף ולקוחות, ואני לא מדברת על תלונות במשטרה… אז מקיימים דיונים ושיח 'פתוח' ו'שקוף'?

ואני לא אומרת שהפעילות לא חשובה ושהיוזמה אינה ראויה, להפך! היוזמה חשובה ויש להעלות את המודעות להטרדות המיניות, לקיים שיח, לעודד נשים להתלונן, לטפל ולהעניש את הפושעים במלוא חומרת הדין. אבל כשבסיום המפגש הבחורה ש'העירה' את הנושא מעל דפי הרשתות החברתיות לפני כשבועיים, קוראת למשתתפים להמשיך ולקחת חלק במניעה ובטיפול בתופעה כי הנושא חשוב וכי 'מגניב' למנוע הטרדות מיניות, או אז, יש לי בעיה ותחושת אי נוחות עמוקה של מריחת מייק אפ כבד שמכסה את תווי הפנים בגסות לא טבעית.

מניעת הטרדות מיניות במועדונים ובברים זה לא "מגניב".

ההטרדות המיניות בחברה הישראלית קיימות בכל מקום. במקום העבודה, ברחוב, בבית הקפה, בצבא, במשטרה, בתור לקולנוע, בחדר הכושר, בסופר וכן, גם בברים ובמועדונים. מניעת התופעה היא לא 'מגניבה'. היא צו השעה. היא מכורח המציאות.

חובה לדבר על מניעת הטרדות מיניות תחת הגדרות וגבולות מאוד ברורים ולפעול לאור קו פעילות מובנה, נוקשה, מתמשך ולא מתפשר. שלא כמו החוק שהוא סובייקטיבי, הגדרתו חמקמקה וניתנת לפרשנות – דרכי המניעה והטיפול חייבים להיות חדים וברורים.

אסור לנו להגיע למצב של "sexual harassment prevention wash "  שבעלי עניין ינצלו לטובת הון פוליטי, חברתי או ממשי להגדלת קופת המזומנים.

אני חשה מיאוס כללי מול ההתנהגות הטרנדית שה'האדונים' שוב תופסים טרמפ על תופעה מזעזעת שמפלה, מדירה ומתעללת. עושים מניפולציות על אופן הצגת הדברים ובפועל אין מאחורי הדברים כלום והמטרה הנסתרת היא לטשטש את הפער והאפליה בווריאציה חדשה, עם מסכה צבעונית ומתעתעת.

עלינו כחברה וכנשים לקיים דיון יותר רדיקלי ופרקטי. להעניק כלים שאינם ניתנים לפרשנות, לחזק את הנשים המוטרדות לקום, לדבר ולחייב את השותפים לחברה בה אנו חיים לקחת אחריות על התנהגות לא הולמת, על סביבה מתעללת ועל הטרדות מיניות כלפי נשים וגברים.