גלי חום
בפעם הראשונה שזה קרה לא הבנתי מה זה. ככה פתאום, מהאמצע של הגוף, מהמרכז שלו, ממש מבפנים, זה הזדחל ושלח זרועות לכל כולי. זה ירד למטה לאגן, לירכיים, לשוקיים ולקרסוליים ומשם לכפות הרגליים, ולבהונות. ובאותו הזמן ממש זה גם התפשט במעלה הגוף לזרועות, למרפקים, לאמות, לכפות הידיים וגם לאצבעות. ואף זחל דרך החזה לכתפיים לצוואר ואז התפשט אל הראש. ההרגשה הייתה שאני טובעת בתוך זה. זו הייתה בעירה פנימית שאיימה להטביע אותי בתוכה. לא הצלחתי לדבר, זה תפס אותי לא מוכנה בכלל – היה זה גל חום נוראי.
שמעתי נשים מדברות על גלי חום, ברור. כשאת בת 52 את בהחלט שומעת נשים מדברות על גלי חום. "נשים" אני אומרת אמירה כללית שכזו. אבל הנשים האלו, שדיברו על זה, הן חברות שלי. ובכל זאת התעלמתי. החלטתי שגלי חום זה של אחרות. שזה לא קשור אלי. לגמרי הדחקתי את כל העניין הזה. מה לי ולגלי חום? גלי חום זה של נשים מבוגרות. גלי חום זה של נשים ממש מבוגרות. מה בכלל הקשר שלי לזה? מה לי ולתופעות הגיל המוזרות האלו? הייתי בטוחה שלי זה לא יקרה.
אבל זה קרה – ועוד איך זה קרה. זה התחיל בבת אחת וזה לא הפסיק. ולא היה קשר למה שלבשתי. או לטמפרטורה בחוץ. או בחדר שהייתי בו. זה לא היה קשור למזגן או לתנור. זה לא היה קשור לכלום. זה פשוט בבת אחת קרה – מן תחושה שהתחילה במרכז הבטן ושהתפשטה לכל הגוף שלי והשאירה אותי חסרת נשימה ונדהמת.
"טוב" אמרתי לעצמי "לפחות חורף" חשבתי שאם כבר גלים שלפחות לא יהיה לי קר כל כך. אני מאלו שתמיד קר להן, תמיד לא התלבשתי חם מספיק. תמיד לא הערכתי נכון כמה קר יהיה לי. אז אמרתי לעצמי "סבבה אם כבר גלי חום אז בחורף" אבל לא זה לא באמת היה כזה נפלא. כי הגלי חום הללו היו כל כך איומים שמבפנים חוויתי בעירה פנימית ומבחוץ היה לי קר. וכן לגמרי הרגשתי שאני משתגעת. שלושה שבועות עברו עלי עם גלי חום ללא הפסקה, הם תקפו אותי כמה וכמה פעמים במשך היום. וכל גל היה נוראי. תחושת חוסר נוחות איומה. הרגשתי שהגלים האלו פשוט מטריפים אותי. ומה שהיה הכי נורא, שגם לא דיברתי עליהם. התביישתי, הרגשתי שזו מן חותמת שכזו. חותמת שאומרת "את זקנה" . אז סבלתי ממש: גם סבל פיזי של חוסר נוחות משווע. וגם סבל נפשי. לגמרי לא התמודדתי עם הגלים האלו בצורה טובה. אחרי שלושה שבועות אמרתי לבן זוג שלי : "אני צריכה לדבר אתך" הוא לא הבין מאיפה זה בא לו. זה לא שאנחנו לא מדברים. אנחנו דווקא כן מדברים, וגם רבים וגם לא רבים. הופתעתי מעצמי שלא סיפרתי לו מיד. אני מאלו שמספרות הכול לכולם. והנה לא סיפרתי לא לבעלי ולא לחברותיי.
"מה העניין?" הוא שאל אותי "יש לי לספר לך משהו" אמרתי. הרגשתי שאני ממש מסמיקה. ואז אמרתי לו "יש לי גלי חום, יש לי מלא גלי חום, כל הזמן אני מסתובבת עם גלי חום, זה פשוט נורא" הוא הסתכל עלי במבט בוחן, ראיתי שהוא לא מבין מה בדיוק העניין, יאמר לזכותו שהוא לא שאל, הוא ענה: "טוב בואי נשאל את גוגל" האמת שאני שאלתי את גוגל כבר ביום השני של הגלים, גוגל אמר לי "דיקור" אבל זה נשמע לי מופרך. אז לא התייחסתי. אבירם בן זוגי מיד כמובן פתח את גוגל וקיבל את אותה התשובה דיקור. "זה נשמע לי טיפשי" אמרתי לו "מה איכפת לך תנסי" הוא הציע. האמת הייתי כל כך מיואשת ולא היה לי מה להפסיד, אז קבעתי תור לדיקור (כללית מושלם).
קבעתי מראש עשרה טיפולים, הם אמרו שככה כדאי, לא התווכחתי. נדמה לי שאם היו אומרים לי לאכול שבוע שלם עלים ירוקים בלבד, הייתי עושה זאת. יכלו להגיד לי כל דבר. הייתי כל כך מיואשת. אבל לא אמרו לי, לא עלים ירוקים, ולא דברים משונים אחרים. רק קבעו לי עשרה טיפולי דיקור. לטיפול הראשון הגעתי חצויה, מצד אחד עם תקווה ענקית שהדיקור יואיל, מצד שני, לא הבנתי איך בדיוק מחטים בגוף ימגרו לי את גלי החום. וגם קצת חששתי, בכל זאת מחטים בגוף. אבל המטפלת הייתה מקסימה במיוחד, כלל לא הרגשתי את הדקירות, נשארתי עם המחטים כחצי שעה, זוהי חצי שעה של נירוונה מלאה. חצי שעה של מנוחה מלאה. אבל הפלא התרחש מיד אחרי הטיפול. מאז אותו טיפול דיקור ראשון, גלי החום נעלמו לחלוטין. כאילו מעולם לא היו.
