גירושים, לא תמיד מה שחשבת

אף אחד לא מתחתן כדי להתגרש, ורובנו חכמים בדיעבד. קצת אישי וכללי בעניין.

בחורה עם מחשב נייד

את חוזרת מגיחה קצרה ביותר לחו"ל, ענייני עבודה, אחרי שבכל דקה מהדקות שלך שם, את שואלת את עצמך איך כולם מסתדרים בלעדייך בבית, והוא מחכה לך. נכנסת הביתה. הוא שואל אם לא ראית את המעטפה שזרוקה בחצר. לא, את לא. אז הוא מגיש לך אותה. זו התביעה שלו להתגרש ממך. הוא אומר שהיית צריכה למצוא את זה לפני שנסעת, כדי להתפרק במקום נוח יותר לכולם, אבל את לא ראית את זה אז, ועכשיו את ממש לא מתפרקת. בליל של רגשות ממגוון סוגים, זה מה שקורה.

זה מה שהיה אצלי. אני שומעת מחברים שערב נסיעה לחו"ל זה מועד נוח למבקשים להתגרש למסור את הבקשה. אבל אצל כל אחד ואחת זה קורה, כמובן, בדרך היחודית שלהם. נדירים המקרים בהם שני הצדדים מסכימים על הגרושים ביושבם על כוס קפה רגועה. מעטים המקרים בהם צד אחד עושה את המעשה והצד השני באמת מופתע מזה.

אם את בת מזל, ויש לך ילדים, אז במקום לקרוס פנימה ולהתמלא בעצמך ברגע הגילוי, הדבר הראשון שאת צריכה לדאוג לו זה הילדים. מה הם יודעים. לא תמיד זה הזמן הנכון לעדכן אותם. חכי. אם הוא לא עדכן, תני לדברים לשקוע אצלך קצת, ותגיעי לילדים שלך כשאת עם ראש נשלט. לי היו אז ארבעה קטינים בבית. הם הרגישו שנים לפני כן שהטוב המשפחתי כבר לא שם. היינו אומללים בדרכנו.

מעשה שני שיש לפנייך זה לגייס את האנשים הטובים, הקרובים, האמינים שיש בחיים שלך, סביבך. תצטרכי הרבה כוח. לאוורר את הדברים שוב ושוב: לחשוב, להרגיש, להבין, ולהתחיל לפתח מטרות ודרכי פעולה. אני מצאתי את עצמי מוקפת במשפחה מופלאה וחברים; כולם תומכים, אוהבים, ועוזרים.

על מה בעצם את צריכה להחליט?

החלטה ראשונה היא, כמובן, האם את מסכימה להתגרש. לי לא היה ספק. פשוט, לא היה לי האומץ ללכת לכיוון הזה. ניסיתי לגרור לשם כדי לתקשר איתו זוגית, כדי לשבת ולהבין אם יש טיפול, אם יש תיקון. אבל לקום ולדרוש גט, לא. אני לא נערת איקאה. לא קונה בני אדם בחיים שלי בזול ומרכיבה מהם מה שנוח לי, ולא משליכה אותם אם צריך להתאמץ. למען האמת, אני די בזה לתרבות השיווק ברמה החומרית וברמה הבינאישית. אבל הוא חיבר נגדי כתב גירושים דמוני שלא איפשר לי להמשיך לחיות איתו או להתחיל לעבוד על משהו; כתב תביעה ששורף את כל הגשרים, שגם כך היו רופפים כל כך.

אם את בוחרת להלחם על הזוגיות שלך, אז צאי למלחמה. תזמי קשר. דברי איתו – ישירות או דרך צד ג'. נסי להבין, איך מזוית הראייה שלו, הגעתם עד הלום. הרי פעם אהבתם. לאן זה התמוסס. תקשיבי, אל תתגונני. תציעי אמצעים לשיקום, תראי אם יש מה לדבר, תיעזרי באנשי מקצוע. תתאמצי עבורו. אם חשוב לך, תלחמי.

אם החלטת להתגרש, הנושאים הבאים על הפרק מיד אחר כך הן החלטות אישיות משפטיות: ילדים (משמורת, הסדרי ראייה), וחלוקה כספית. אם את לא מאד מטומטמת (אם אתה לא מאד מטומטם), יש לכם הסכם טרום נישואים, ששומר על האחריות המשותפת המרכזית שלפניכם: הילדים. אחריות כספית ואחריות הורית מעבר לכספית.

בשאלת המשמורת, ברירת המחדל של בית המשפט היא בעצם משמורת משותפת. כשיש ספק – אין ספק שהולכים לתהליך של מסוגלות הורית; תהליך מקצועי, עם אנשי מקצוע מנוסים בתחום, שממפים את הגורמים במשפחה, היכולות והמסוגלות שלהם, וממליצים לבית הדין / משפט בידי מי לשים את הילדים. סופו של עניין, למעלה מתשעים אחוזים מהמשפחות החד הוריות, הן נשים וילדים. הילדים שלי בעדיפות עליונה שלי. כוונתי את כל קיומי אליהם במודעות מלאה ובמקסימום האחריות ההורית שהצלחתי לגייס בי. עד היום. המלחמה שלי הייתה על הילדים שלי. המאמץ הוא להיות סלע יצוק בחיי הילדים שעוברים טלטלה, מאמץ שמחייב את ההורה המתפקד להיות סלע, גם להם וגם לו.

אבות שמועלים בתפקידם ולא לוקחים חלק כספי והורי מול ילדיהם נהיה עניין פופולרי. חצי מהאבות בארץ משאירים את ההתמודדות הכספית לאמא בלבד ולא משלמים מזונות ילדים. חלקם חושבים שבתשלום המזונות הם תומכים בגרושה שלהם. עניין טובת הילד נדחק מלבם. המינימום לגידול ילד עומד על כ2500 ₪ בחודש. בית הדין אימץ את הנתון ופוסק מזונות מינימום של 1250 ₪ לילד. חצי בחצי, כמו  שאמרו הגששים במערכון על הגירושים. וזה כולל את כל צרכי היומיום. מכולת, חשמל, מים חמים, אינטרנט, סלולרי, וכו'. לא כולל חריגים: חוגים, טיפולים וכו'.

יש, כמובן, גם הורים שמחליטים שלא לקחת חלק הורי בגידול הילדים, ובעצם להותיר את כל ההורות לאחד הצדדים, תוך זה שהם מתעלמים מהמשך גידול הילדים. הפסד גדול. הורה שנמצא משברי מכדי לתפקד, יכול למצוא פתרונות סבירים במסגרת הרווחה.

החלוקה הכספית היא כמעט רוטינית. חצי חצי, אלא אם יש הסכם שמגדיר רכוש מחוץ לזוגיות, או חריגים כמו ירושה ומתנה. קרנות השתלמות, פנסיה, כל הנכסים הקיימים ו-גם כל החובות – משכנתאות וכו', כולם זוכים לגורל של חצי חצי. המאבקים הללו היו ברשימה שלי בעדיפות אחרונה – שלישית – לא להפסיד יותר מידי, לסיים דברים על פי חוק. יש משהו חביב בזה שיש חוק. אפשר לברוח אליו. עניין עם נתונים ידועים מראש. כן החלטתי, שלא ליבב על כך.

ובכל זאת, הגעתם לזוגיות כשאתם כבר עם נכסים משלכם? או, אתם בלי נכסים, אבל רוצים לנתק את האהבה הזוגית ביניכם מחמדנות אפשרית של אחד הצדדים? הנכון ביותר לעשות הוא להסדיר את הדברים הללו. אהבה לא קונים בכסף, אבל כסף זה מקור לצרות. סדרו את הדברים מראש, ותהיו זה עם זה בלב נקי ורגוע. המחוייבות לילדים אינה קשורה לחלוקת הרכוש ביניכם, אגב. כאמור, הסדרת האחריות על הילדים יכולה להכתב ולהיעשות בנפרד.

במקום השני שלי עמדה מטרה קצת אחרת. כל התהליך הזה, עלול להשאיר אתכם חשופים, מוקטנים, עצובים, שכך נהיה מהאהבה שהייתה לכם, כך נהיה מהמשפחה שבניתם. הכל נעשה בחשיפה של נימים דקים של הרגשות של כל אחד, וזה בהחלט תענוג מאד מאד מפוקפק. מטרה שניה שלי, אחרי הילדים, הייתה לא להפוך למשהו אחר, לא להפוך לאישה כועסת ומרירה. שימו את זה על סדר היום שלכם. תאחזו בכל דבר טוב שקורה. גם אם צריך עזרה נפשית מעבר למשפחה ולחברים. חוץ מזוגיות גמורה, יש לכם ילדים, עבודה, משפחה, חברים, והרבה אהבה בלב להמשיך איתה. שום דבר לא יכול לקבור את זה.

בקריאה מהירה של מה שכתבתי כאן, אני נקראת אולי כמו מנטורית בגרוש מהפוקדים את הרשת. אבל אלה הדברים שעברו בחיי בשנים האחרונות. חברים ובני משפחה מתגרשים סביבי. אני רואה את אבדן האחיזה במוכר, בידוע, במסגרת ובתוכן שהיו, ואת העצב הגדול. לא סתם אומרים שגירושים מעלים בעיקר חרדת מוות. מותה של אהבת החיים שלנו. ובכל זאת, להיאחז במה שאפשר, ולצמוח ולהתיצב בחזרה, תוך ניקוי רעשי רקע והצמדות לעיקר. מה העיקר? הצגתי כאן את העיקר בעיניי. אבל כל אדם יחליט לעצמו, ובעיניים פקוחות יתנהל באחריות על חייו וחיי ילדיו.

(כל מה שכתוב בזכר אפשר לקרא בנקבה וההיפך, למעט עניין המזונות).

תודה מיוחדת לעורכת הדין חגית הלוי הנפלאה, ממודיעין, שעברה ועוברת איתי את כל הדרך באהבה ובתמיכה עצומה.

אין מילים להביע את ההערכה למשפחה הקרובה שלי. בת מזל אני.