ג'ימי לויד

לפעמים החיים מציבים מולנו מראה ומה שמשתקף ממנה לא תמיד נעים

בחורה עם מחשב נייד

יום חמישי בלילה, ירד ברד בגודל של סוכריה, השמיע קולות של "סוף העולם על הגגון של הפרגולה שלרגע חשבתי כי תקרוס תחת העומס.

המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה שלמחרת לא אוכל להגיע לתל אביב כפי שתכננתי, שיהיה זה מעשה מטורף לצאת מהבית, אבל הבוקר הגיע, הכל נרגע, ירד גשם אבל לסירוגין ורק הקור העז הזכיר את אירועי ליל אמש.

החלטתי שאני לא מסוכר, הגשם לא ימיס אותי, על הקור אני יכולה להתגבר ואני לא מוותרת על יום כיף מתוכנן.

יצאתי לתל אביב, שם פגשתי את חברי, איתם הלכתי למופע התרמה לג'ימי לויד, מופע שנערך בבית היוצר, בנמל תל-אביב.

גשם שקט ליווה אותי כל הדרך. ביוצאי מהרכב, רוח קרה קבלה את פני, כמו להזכיר לי את תחזית מזג האוויר שחזו החזאים.

ג'ימי לויד היה בנעוריי זמר ידוע שחום אור שהגיע לארץ מטרינידד הרחוקה. גבר יפה תואר בעל בלורית שחורה, בקולו החם ובחיוכו המפתה כבש לבבות של נשים רבות.

אני זכיתי לראות אותו עשרות פעמים, בהופעותיו בקפה פינגווין בנהריה, בעודי צמודה לגדר עם חברותיי, מוקסמות מהחתיך האקזוטי.

שישים שנה אחרי, עכשיו בעודי עומדת בתור מחכה להיכנס למועדון, נדהמתי לראות את אותו חתיך, מגיע בגרסה של אדם קשיש בן תשעים, כפוף, שבר כלי, נתמך בשני גברים, שרק החיוך הכובש שעל פניו הסגיר שפעם ימיו היו טובים יותר.

אחרי שטובי הזמרים, חבריו סיימו את הופעתם, גם הוא ביקש לעלות לבמה ובעודו יושב, שר שלושה משיריו המפורסמים ואם המארגנים היו מאפשרים לו, הוא היה ממשיך עוד ועוד. קלו עדיין ערב, זוכר את המילים וגופו מנסה ככל שיכול לנוע לקצב המנגינה.

כואב לראות איך אומנים רבים כמוהו מגיעים בגיל השלישי לפת לחם. כנראה אף אחד מהם לא חשב על העתיד ולא הבטיח לעצמו קיום כלכלי הולם. חיו את הרגע ניצלו את התהילה עד תומה כאילו לעולם חוסן. מקווה שהכספים שנאספו ממכירת הכרטיסים יאפשרו ולא במעט לשפר את חייו.

יצאתי עם חיוך על פני, כי מוזיקה תמיד עושה לי טוב, אבל גם בלב כבד ועם הרבה חומר למחשבה על החיים.

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.