גיבור על קטנות

סי היימן שרה "היי אתה, גיבור גדול – בוא הראה לי שגם אתה יכול…." – אז אתה לא גיבור ולא גדול ואתה יודע מה? אתה גם לא יכול…….ו……..אל תראה לאף אחת !!!!!!!!!

בחורה עם מחשב נייד

נכון, אתה לא חייב לי ממש כלום, אתה צודק, ובכל זאת אני לא יודעת איך אתה קם בבוקר היום או מחר, מסתכל על עצמך בראי וחי בשלום עם עצמך, אתה שהיית מולי ,אצלי ובתוכי (ואולי רק היה זה חלק ממשחק מצויין שאתה מתפקד בו כל כך טוב….) בחרת להעלם כמו שפן עלוב, כמו מי שאין לו מחר או אתמול, כמו שהמוסר והוא לא חיים בכפיפה אחת,
אני יודעת שזה כתב האשמה חמור מעין כמותו, אבל…..מותר לי, מותר לי כי אתה היית אחראי להתרסקות הזו, אתה הוא זה שמחק לי בטיפקס את האמון בבני אדם ואת היכולת להרגיש, ועל זה אני נותנת לך קרדיט – שפן קטן ועלוב.
תאמין לי שאילו הייתי בנאדם קטנוני , הייתי אומרת שאתה משחק בבני אדם, אני כמעט בטוחה שאתה לא מסוגל ו/או לא רוצה לנהל מערכות יחסים ,אתה נכה בלב ובנשמה (אם יש לך כאלה), אתה פחדן מכדי לעשות את זה, מכדי להתמודד עם העולם בדרך נורמטיבית ולכן אתה בוחר בדרך הזו, אתה בטח נדהם (ואולי לא….) ומשוכנע שמחקתי אותך מזמן מהזכרון הפרטי שלי אבל לצערי אתה חלק בזוי ברפרטואר שלי. מה שעשית, הדרך שפלשת בברוטליות שאין לה מספיק מילים שיכולות לתאר אותה – הייתה זו טעות מוסרית שאתה תצטרך לחיות איתה כל ימי חייך, וכל פעם שתביט במראה תראה את הדמות הבזויה, העלובה שנאצלה להשתמש בכח כדי לנסות להשיג סוג של מגע גם אם זה בדרך פושעת (למרות ששכחתי שהמילה מוסר או הקוד המוסרי ואתה לא ממש דרים בכפיפה אחת…..) , אתה חייב לי ובגדול, ולא בגלל מה שאני , אתה חייב לי – מפני שיש נורמות גם בעולם הזה, אתה חייב לי מפני שמה שעשית הוא פלישה אגרסיבית בלי שום רשות מאף אחד, אתה חייב לי מפני שלכל מקום שאני הולכת, כל פעם שאני קוראת עיתון או רואה בטלוויזיה משהו שקשור באונס – אני נזכרת בדמותך השפלה, לא מפני שמגיע לך שאני אזכר בך, אבל בלי שארצה אתה חלק מהחיים שלי, אתה יכול לומר שאני הייתי הטריגר, שהלכתי במקום שלא הייתי צריכה ללכת בו, שעברתי בשעה לא נכונה, שזה היה לא בכוונה ועוד מיליון תירוצים שקיימים או לא במילון – אבל אתה לא אדם שמאלצים, אתה עושה מה שאתה רוצה ממקום של בחירה חופשית, ולכן שום דבר שתגיד לא ישחרר אותך לפחות לא ברמה המוסרית מההתנהלות החולנית שלך לפחות מאז, בהווה ובעתיד אני מקווה שלא תהייה – שכבר לא תהייה חלק מהחיים שלי, ואולי גם לא תהייה בכלל. חיות מהסוג שלך מן הראוי שיהיו בכלוב עד אחרית ימיהם ולא יסכנו עוד עוד מישהי אחת בעולם הזה.
אתה הבנאדם היחידי שיצטרך לחיות עם עצמו היום, אתמול ומחר, בשבילך, אני מקווה שאתה תוכל לחיות בשלום עם עצמך – תן לי רק לומר לך שאתה חרא של בנאדם, שמשחק ברגשות, בתחושות, ובסיטואציות קשות שאנשים מתמודדים איתם, ואתה לא משחק "פייר פליי",
את המציאות שיצרת אי אפשר לפרוט את זה למציאות הכואבת גם ואפילו על הנייר – כי אתה, רק אתה אחראי להתרסקות הזו שלי היום, ואני מקווה שתוכל לחיות עם זה בשלום, לצערי אני יודעת שאתה תחייה עם זה בשלום ואולי אפילו לא תמצמץ וזה אולי לא יזיז לך עד לפעם הבאה – ובשביל הבאות בתור
אני מצרה ומצטערת. לא בשבילך, רק בשבילן, בשביל אותן פתיות שיפלו בפח כמו שאני נפלתי .