כשלילך (הסיפור אמיתי. כל השמות בדויים) היתה בגן, הילדים אמרו "לילך ומשה יחתנו". לילך באותו זמן חשבה "לא נכון, אני אתחתן עם טליה, אבל אסור לי לגלות את זה לאף אחד". כששמעתי את הסיפור הזה, הצטמררתי. ילדה שהבינה בגיל כל כך צעיר גם שהיא רוצה לחיות עם אשה וגם שהחברה לא תאהב את זה ואסור לה לגלות את האמת. אבל בעצם, כנראה שהרבה מאיתנו, הלסביות, הבנו את הדברים הללו בגיל צעיר, רק לא יכלנו לתת מילים להבנה הזו. כשאני הייתי בגן, החבר שלי אמר לי שכשנגדל נתחתן. אני זוכרת שהקירות מסביב סגרו עלינו, מה שכמובן לא באמת קרה. כנראה שהרגשתי שהאמירה שלו סוגרת עלי, אבל לא יכולתי לומר זאת, אפילו לעצמי. כמעט כל הילדים חושבים ומדברים על עם מי הם יתחתנו. הם משחקים באבא ואמא כדי לתרגל את התחום החשוב הזה. מה קורה לילדה שמרגישה שהיא רוצה להתחתן עם חברה שלה, אבל החברה מעבירה לה מסר לא מילולי אבל ברור, שאין דבר כזה ואסור אפילו לעלות את הנושא על הדעת? רוב הילדות הן לא כמו לילך, הן לא יכולות לחשוב במילים על הנושא הזה. אז הן מפנימות את מסר שמה שהן רוצות לא בסדר, לא בצורה מילולית אלא גופנית-רגשית. והמסר הזה נשאר שם, ברובד הזה. הילדות הללו גדלות עם תחושה שהן צריכות להחביא את הרצונות שלהן, להתבייש בהן, להתחפש למשהו שהן לא.
המסר הזה, ממשיך לנהל אותנו גם בתחום הרומנטי וגם בשאר תחומי החיים. לעתים קרובות אני פוגשת נשים שכבר יצאו מהארון וכבר בזוגיות עם אשה, ועדיין אפשר לראות שהן לא מקבלת את עצמן, שהן מתביישות במי שהן, שיש להן חווית חיים עמוקה של "אני לא בסדר". איך אפשר לתקן את המסר הזה שהגוף והנפש שלנו קיבלו בילדות? דרך אחת היא לדבר על הנושא, להבין את השורשים וההשלכות שלו. אבל אם מדובר במסר שנחווה גופנית, עוד לפני שבכלל היינו מסוגלות לתת מילים לחוויות שלנו, מה הטעם רק לדבר? איך זה יגיע לרבדים העמוקים יותר שבהם הרגשות נמצאים?
הגוף והנפש שלנו לומדים הרבה בילדות המוקדמת, אבל הם אף פעם לא מפסיקים ללמוד. אנחנו יכולות לתת לגוף את מה שלא קיבל בילדות – קבלה מוחלטת, ללא תנאים. אנחנו יכולות לתת לעצמנו חוויה מתקנת, ללמוד שהרצונות שלנו חשובים, שיש מי שתמיד מוכן להקשיב לנו (אנחנו עצמנו! כי מי מבין אותי יותר טוב ממני?). כמובן שלא מדובר בשינוי אוטומטי. מה שלמדנו במשך כל השנים שאנחנו חיות, לא ימחק בפעם אחת. בשביל זה חייבים נכונות לשינוי ותרגול קבוע. הנה תרגיל שלמדתי ב"עוצמת הרכות" ויכול לעזור להתחיל את הדרך- תשכבי על הצד בתנוחת עובר (רגליים מקופלות קדימה) ונענעי את עצמך בצורה עדינה קדימה ואחורה. כמו תינוקת שאמה מערסלת אותה. תעצמי עיניים ותנשמי נשימות עמוקות כדי להירגע ולהתחבר למה שקורה בתוכך. דמייני את הילדה שהיית (את יכולה להיעזר בתמונת ילדות שלך), ודברי אל הילדה הזו. אלו מסרים היא הייתה זקוקה לשמוע? מה היית רוצה שהיא תלמד? אמרי לה את כל הדברים הללו. אם קשה לך לחשוב מה היית צריכה לשמוע, חשבי מה היית אומרת לילדה שלך שמתמודדת עם אותו מצב. מה האמא הכי טובה בעולם היתה אומרת?
ככל שתתמידי לומר לה/לך את המסרים שאת רוצה, הם יכנסו עמוק יותר לנפשך. שינוי כזה, עמוק, יכול לשנות את איכות החיים מאוד. מחיים שבהם אנחנו סוחבות על גבנו את המסרים שקיבלנו בילדות, לחיים שבהם אנחנו בוחרות להקשיב לאמת הפנימית העמוקה של הגוף והנפש שלנו.
