הרומן שלי עם סלק הוא צעיר וטרי, בן שנה אחת בלבד. אולם, מאז התחיל סיפור האהבה הזה, הוא הפך לאהבת אמת ואני מנסה להכין ממנו מגוון מנות. כי סלק זה בריאות, בשרניות, עסיסיות, חושניות, בעל טעמי אדמה וצבעי בורגונדי עמוקים, או במילה אחת: חורף חם.
הפעם, מה שעמדה לנגד עיני כשהכנתי את המנה היתה הקובה האדומה במרק הסלק של סבתא פירחה, הלא היא הסבתא העירקית של המלך. בפעם הראשונה שאכלתי אצלה, לפני למעלה מ-30 שנה, חשבתי לעצמי, הלוואי והיא תזמין אותי שוב, כי זה היה האוכל הכי טוב שאכלתי בחיים. חזרתי הביתה מלאת התפעלות ממה שאכלתי. הכל היה חדש לי. הטעמים, השילובים, התבלינים, וברור שגם השמות של המנות. מאז, עברו הרבה מים בירדן והמון קובות תחת ידיה המיומנות. ולא רק קובות: גם ממולאים, סמבוסק, טבית, קיצ׳רי, קאהי וקמר לשבועות ועוד ועוד… כיום הבריאות שלה רופפת והיא איננה יכולה לבשל יותר, ואני רוצה לנצל את הבמה ולהגיד תודה!
סבתא, תודה רבה לך על העושר הקולינרי, על האוכל שנעשה באהבה רבה והעביר אלינו במהלך הארוחה את תפיסת העולם שלך, את ערכי המשפחה, את הקבלה חסרת התנאים וחסרת הפשרות של כל בני המשפחה, תוך התעלמות מהמגבלות, הקשיים וה״שריטות״ שיש לכל אחד, את הדאגה לכולם, האהבה הגדולה, נדיבות הלב, האירוח כיד המלך והכבוד ההדדי.
זכור לי מקרה מלפני 10 שנים בערך, שבו הוזמנתי לאירוע בביתה של קרובת משפחה עירקית וכל האוכל היה אוכל אותנטי, מסורתי כמו בבית בעירק, כזה שנראה בדיוק כמו של סבתא פירחה (חוץ מסלמון שלם וקר שעמד בראש השולחן והיה בתפקיד קצין קישור למאה העשרים). כמובן שהתלהבתי שזיהיתי את כל המנות ולקחתי לי מכל טוב לצלחת. אך כשהתחלתי לאכול… אוי ואבוי. מראה המנות היה אמנם כמו של סבתא פירחה, אבל הטעם? רחוק כל כך, אנמי, יבשושי… בקיצור, לא דומה אפילו לדבר האמיתי. עד כדי כך שהנחתי בצד את הצלחת העמוסה. וסבתא, איך קרנו פניה באושר ובסיפוק כשסיפרתי לה על זה. לכן סיפרתי לה את זה שוב ושוב…
טוב, הקובה סלק של סבתא פירחה היוותה רק את ההשראה, כי עם הבישול של סבתא פירחה קשה להתחרות, אבל כיום אחרי מותה של סבתא, אני מנסה לשחזר ולהתענג על החום והאהבה שהאוכל שלה הקרין, בקובה סלק הטבעוני שאני מכינה.
מפה לשם, סלק, במרק נתן לי כיוון… משם נדדה מחשבתי אל מאכל חורפי ומחמם נוסף, הלא הוא הגולש המזרח אירופאי, כזה שהיה נהוג לאכול בבית אבא. הרבה תפוחי אדמה בתוך רוטב אדום סמיך ועשיר. החלטתי להכין את מרק הסלק של הקובה העירקית עם תפוחי אדמה ולהפוך אותו למעין גרסה צמחונית לגולש.
בהזדמנות זו, אני מזמינה אתכם לעמוד שלי, שהוא (לדעתי לפחות) הכי בריא, טבעוני, מזין, צבעוני וטעים ברשת: “חיים וטעים – אורלי כהן”
המרכיבים:
1 בצל סגול קצוץ
3 בצל ירוק קצוץ
1 כרישה קצוצה
4 תפו״א חתוכים גדולים לקוביות בינוניות
3 סלקים גדולים אפויים במשך שעה בתנור* (או בוואקום) אחד חתוך לקוביות בינוניות והאחרים קצוצים דק.
5 עגבניות תמר קלופות מרוסקות או קופסת שימורים 400 גרם (אני מעדיפה את המותג – מוטי)
1 כוס מים
פפריקה
מלח, פלפל
2 כפות שמן זית
1 כף סוכר (אם משתמשים בעגבניות פחות מתוקות יתכן ויהיה צורך בכפית נוספת לנטרל חמיצות)
מיץ מ-1 לימון
אופן ההכנה:
לתוך סיר סוטאז׳ (שטוח ורחב) מכניסים את 3 סוגי הבצל, השום והשמן ומחממים תוך כדי ערבוב. כשמתחיל להיחרך, מוסיפים כמה כפות מים. ממשיכים לערבב עד לחריכה קלה ושוב מוסיפים מעט מים. כך מרככים את הירקות כמעט בלי שמן. זה פטנט שמתאים תמיד, לא רק למתכון הזה, אז כדאי לזכור.
מוסיפים את תפוחי האדמה והסלקים ומערבבים.
מוסיפים את העגבניות המרוסקות, המים והתבלינים ומביאים לרתיחה.
מעבירים ללהבה הקטנה ביותר.
מבשלים על אש קטנה במשך עד שתפוחי האדמה מתרככים (45-60 דקות).
טועמים, מתקנים תיבול, כולל חמיצות או מתיקות לפי הטעם. אם רוצים להוסיף מתיקות בתום הבישול, מומלץ להוסיף כפית סילאן ולא סוכר, כדי שההטמעה ברוטב תהיה קלה. הנה לכם עוד טיפ שמתאים תמיד, שימושי בעיקר למרקים.
להגשה, להעביר עם מצקת כמות נדיבה של הגולש.
גיוונים:
- לקבלת מנה שהיא ארוחה טבעונית מלאה, מומלץ להוסיף לתבשיל כמה כפות עדשים ירוקות מבושלות או מונבטות.
- ניתן להוסיף לירקות גם גזר וסלרי אמריקאי קצוצים דק, או אפילו כרוב קצוץ.
- המהדרין בגולש יוסיפו כף קימל.
* איך אופים סלק בתנור?
לוקחים פיסת נייר אלומיניום, מניחים בתוכה ריבוע נייר אפייה, מניחים מעל את הסלק אחרי שניקינו אותו היטב, לא לקלף. רק לקרצף.
מזלפים שמן זית, מלח גס ופלפל גרוס. סוגרים את הנייר ואופים בתנור בחום גבוה 180-200 מעלות למשך שעה עד שעה וחצי עד לריכוך הסלק.
בתום האפייה מצננים מעט ומקלפים את הסלק בקלות. מקבלים סלק בעל צבע עז וטעם עשיר וניחוח של אדמה אחרי גשם. תענוג!
* למתכון לקובה סלק טבעוני – לחתו על הקישור: קובה סלק – חיים וטעים
אתם יודעים? הרבה אנשים נכנסים אל הבלוג שלי מדי יום. יש העוזבים בלי להשאיר עקבות ויש המשאירים לי סימן. בשבילי זה סימן להמשיך לכתוב…
אני משקיעה זמן ואנרגיות בכתיבה, בצילומים ובעריכה של כל פוסט. לכן, תגובות ולייקים יתקבלו באהבה גדולה.
אהבתם את הפוסט הזה? אם אתם לא רוצים לפספס פוסטים נוספים של ״חיים וטעים״, אני מזמינה אתכם לעמוד שלי, שהוא (לדעתי לפחות) הכי בריא, טבעוני, מזין, צבעוני וטעים ברשת: “חיים וטעים – אורלי כהן”
לבריאות!
חיים וטעים!
