גולללללללל

בחורה עם מחשב נייד

מעולם לא הייתי מהבנות הללו שחלמו להקים בית, משפחה וילדים-

את האמת- עד שלא נולדה האחיינית המקסימה שלי בכלל לא באמת הייתי בכיוון.

מנגד-תמיד ידעתי שאני רוצה להיות אשת קריירה, אישה עצמאית, דעתנית שיכולה ועושה כל מה שהיא יכולה-לבד……

והפלא ופלא- בגיל 35 אני מוצאת את עצמי עם קריירה נהדרת, עם מקצוע שבחרתי ממש מזמן( עוד במהלך שירותי הצבאי), גרה לבד בדירה נחמדה באזור השרון שתמיד חלמתי לחזור אליו, נוסעת באוטו השחור והקטן שלי, בעלת תואר שני, נוסעת לחו"ל, מגשימה לעצמי חלומות גדולים וקטנים- ולבד……

את הקריירה שלי התחלתי בצבא- הייתי מש"קית מיון כוח אדם בחיל הים( חיל קטן ומופלא) קיבלתי החלטות, הסברתי לסגני אלופים מה איך וכמה ולמה( ואני כולה רב"טית בת 19)- והבנתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו בעתיד.

בגיל 24-כשכל הבנות מסביב תיכננו חתונה- אני תיכננתי איך אני מתפתחת וגדלה והופכת להיות מנהלת בתחום.

משאבי אנוש( אם רוצים לעצבן אותי קוראים לזה כוח אדם) זה מקצוע מופלא, את נמצאת בצומת בארגון עסקי, מעורבת בכל מה שקורה בתוך החברה, ועדיין לפנייך מונח הפן האנושי והאישי הכל כך יקר לליבי- אני לפעמים מרגישה שאומנם ילדים משלי טרם ילדתי אבל שיש לי המון ילדים( חלק מבוטל מהם לא פעם מבוגרים ממני), אני מרגישה אותם, מתי טוב להם, מתי הם נמצאים בהתלבטויות כאלו ואחרות, מתי הם צריכים שיחת יישור ומתי הם צריכים לפרוק את אשר על ליבם, ובגלל שהם בעצם לא ילדים- אני גם מקבלת מהם פידבקים, רואה איך הם צומחים מקצועית ואישית- ומקבלת מזה המון סיפוק.

בגיל 29, כאשר לא מעט נשים חוות הריון ראשון או שני- אני הרגשתי שכבשתי פסגה קטנה משלי- הצלחתי להתברג לתפקיד משאבי אנוש בחברת הייטק ולהתחיל לימודי תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בייעוץ ארגוני.

מאז- כבשתי את כל הפסגות שהצבתי לפניי, בניתי לעצמי את החיים שתמיד רציתי שיהיו לי.

בגיל 35- אחרי שהגעתי לכאורה למנוחה ולנחלה- פתאם הרגשתי כמו השיפוד של השווארמה שמסתובב ומסתובב כל היום בתוך מעגל חום והוא נחנק, פשוט נחנקתי……

פתאם הבנתי- שבעצם-אני לבד- אין לי כלום- את התעודה של התואר השני מעולם לא טרחתי לקחת, המקצוע שלי משרת אותי נאמנה ומאפשר לי לחיות ברמת חיים טובה, אבל העובדה שמעולם לא הצבתי לעצמי כיעד הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם- גרמה לי להרגיש אכזבה נוראית מעצמי.

לקח לי המון שנים לאזור אומץ ולהגיד קבל עם ועדה- ועכשיו אני כבר ממש לא מתביישת בזה- אני רוצה ילדים, משלי, עם בן זוג, להקים משפחה( אבל בחייאת בלי לעבור ברבנות)- הקריירה אחלה, הבית נחמד, האוטו בונבון אבל בסופו של יום- ולי לקח המון המון ימים להבין את זה- אני רוצה להקים משפחה משלי, שמשלבת בתוכה בן זוג וילדים.

אין דבר כזה- לא להגשים את עצמך בעיני- אתה שם את המטרות החשובות עבורך ואתה כובש אותם- הבעיה שלפעמים זה לוקח זמן, ולפעמים המטרות שלך הן קצת שונות ממה שאחרים רוצים, וכנראה יש גם פן קל של מזל אבל הרוב המוחלט תלוי בך וביעדים ששמת לעצמך בחיים

אז יכול להיות שעשיתי טעות שלא שמתי לעצמי יעד להיות אשת איש ואמא למלא ילדים אי שם בתחילת שנות העשרים לחיי, אבל אני חושבת שמטעויות לומדים, והביציות שלי עדיין לא נשחקו לחלוטין- והגיע הרגע והגיע הזמן-

I am going to build myself a Family

עכשיו רק חסר שיבוא החתן……

 

 

רעות שושן
ההורים שלי לא זוכרים מתי התחלתי ללכת- אבל לעולם לא ישכחו את הרגע שבו התחלתי לדבר. אוהבת את המקצוע שבחרתי ובעיקר אוהבת לכתוב ולקרוא ולדבר - מילים מילים מילים. רווקה בזוגיות נהדרת פלוס כלב.