אימא שלי, בגיל 16, אמרה לי "אורליל'ה, גבר שרוצה לא קשה לו כלום" כשסיפרתי לה שאני דלוקה על בחור שלא קרה בינינו כלום, על זה גדלתי.
עם האמונה הזו הסתובבתי רוב שנות נעוריי, וזה היה ההסבר שלי לכל דבר שקרה, או לא קרה עם בחורים. זה פגש אותי בתחילת קשרים עם בחורים שיצאתי איתם וליווה אותי גם בהמשך, במערכות היחסים שלי. "אם הוא היה רוצה הוא היה ניגש", "אם הוא היה רוצה הוא היה מתקשר", "אם הוא היה רוצה הוא היה כבר עושה משהו", אלה הם רק חלק מהמשפטים שהייתי אומרת לעצמי.
פרדיגמות רבותיי, פרדיגמות!
אז בואו נדבר על פרדיגמות – אותן אמונות שמעצבות את המציאות שלנו.
את האמונות הללו קבלנו בהשאלה, הן אינן שלנו מלידה, הן הגיעו מההורים, מהסביבה ומהתנסויות עבר שגרמו לחוויה רגשית משמעותית בילדותנו (עד גיל 7).
מה מעוללות לנו אותן אמונות ואיך הן משפיעות על חיינו?
במקום לגרום לדברים לקרות, נתתי לדברים לקרות.
כשבחור מצא חן בעיניי במקום מסוים חיכיתי שייגש אליי (ולא הבנתי איך זה לא קורה, כן? (-:
כשרבתי עם בני הזוג שלי, חיכיתי שהם יעשו את הצעד הראשון, הסרתי כל אחריות מצידי והפלתי את כל האחריות על הצד השני. בקיצור, נראה לי שהבנתם את העניין.
האמונות הללו היו כל כך אוטומטיות, ממש התרגלתי לחשוב כך, הן תמיד קפצו לראש דבר ראשון, ממש כמו שאני מצחצחת שיניים כל בוקר – (מעולם לא השקעתי מחשבה בתהליך צחצוח השיניים שלי, אני עושה זאת באופן אוטומטי).
אנחנו נוטים בחיינו להשתמש באמונות שמעכבות אותנו ועל-ידי כך אנחנו מראש לא מצליחים עוד לפני שניסינו.
עד שהגיע אותו בחור ששבר לי את זה!
באחד הימים, ניגש אליי בחור והתחיל איתי, נתתי לו את מספר הטלפון שלי. להפתעתי, הוא לא התקשר אליי. לא הבנתי איך הוא לא התקשר, הייתה לנו כזאת שיחה נעימה וזורמת, שהייתי בטוחה שהוא יתקשר.
החלטתי שאני לוקחת יוזמה ומתקשרת. לקחתי כמה נשימות טובות והתקשרתי – בלי לחשוב מה יהיה, מה הוא יגיד, האם הוא זוכר אותי בכלל? אם הוא היה רוצה הוא היה מתקשר וכו'. פשוט התקשרתי, ישנה גאונות חבויה בפעולה. פתאום זה שהוא לא התקשר נהיה חשוב פחות, והתגובה שלי הפכה להיות העניין העיקרי בשבילי.
אנחנו רואים דברים כפי שאנחנו. זו הייתה הפרשנות שלי בתפיסת המציאות. כל אחד יראה משהו אחר לגמרי, מה שאומר שתפיסת המציאות היא מאוד אישית. אין כאן נכון או לא נכון ואין כאן אמת אחת, משהי יכולה להחזיק באמונה זו וזה יהיה לטובתה. הרעיון הוא לבדוק, כל אחד עם עצמו , האם האמונה הזו מקדמת אותו או מעכבת? אם היא מקדמת מעולה – החזיקו בה, ואם לא תשנו אותה.
אני צריכה לעבוד לטובתי ולספר לעצמי סיפורים שיקדמו אותי
תחושת הערך והקיום בסיסיות לכל אדם, כאשר אני מרגישה שלא מעריכים אותי, מתוך תחושה זו, מתחוללת דרמה שמספרת סיפור שלם ויוצרת תגובת שרשרת של – מחשבות, רגשות, פעולות ותוצאות.
מחשבה מייצרת רגש, רגש מייצר פעולה ופעולה תוצאה. ברגע שמודעים לזה ניתן לשנות את זה. אם לא נקדיש מחשבה מודעת לא נוכל להשפיע על התוצאות. לא סתם אומרים, מחשבה יוצרת מציאות…
פרדיגמות הן כלי ממדרגה ראשונה בכל תחום (כסף,יחסים עם הבוס, ראיונות עבודה וכד').
חשוב לזהות פרדיגמות קיימות שמעכבות אותנו מלהשיג את התוצאות שאנו רוצים. (פרדיגמה יכולה להיות הרגל מחשבתי או הרגל של פעולה).
שתי הדרכים היחידות לשינוי פרדיגמות:
- אירוע רגשי משמעותי שישפיע שוב על הפרדיגמות. (לאו דווקא ליזום בצורה מודעת אך, לדעת שזה קיים).
- משפטי חיזוק על ידי שינון וחזרות. לחזור על מידע מסוים שוב ושוב ושוב, מידע חיובי שמקדם אותי. ניקח אמונה חדשה נשנן ונחזור עליה כמה שיותר.
אני אומרת, שבין כה וכה אנחנו חושבים אז לפחות בואו נחשוב מחשבות שהן לטובתנו, לא ככה?!
