גברת בירד היקרה / איי"ג'יי פּירס

במלחמת העולם השנייה מנהלת אמלין לייק מאבק אישי פמיניסטי במקום הכי פחות פמיניסטי שאפשר להעלות על הדעת. הסיפור מתחיל צפוי אבל בהמשך נהפך למורכב, מעורר מחשבה ומרגש להפליא

גברת בירד היקרה

הזמנים הם ימי הבליץ. לונדון, חורף 1940–1941. בשעה שפצצות נופלות על העיר מנהלים התושבים שִׁגרת חיים שנראית סוריאליסטית לכל מי שלא חי באיומי פצצות, טילים ועפיפוני תבערה:

"באמצע הסרט עלה מנהל הקולנוע על הבמה והודיע שיש הפצצה אווירית. לפני שנה כולם היו חוטפים מיד את מסכות הגז שלהם וממהרים אל המקלט הקרוב ביותר, אבל היום, כפי שקרה לרוב לאחרונה, איש לא זז, וכמה אנשים ביציע צעקו, תמשיך את הסרט ותחזיר את טיירון פאוור."

וגם

"אמנם היה מוזר לפטפט עם מר קולינס […] אבל אמרתי לעצמי שכולנו עלולים להתפוצץ הלילה, אז לפחות שניהנה בינתיים."

אמלין, גיבורת הספר, מתאווה להיות עיתונאית לוחמת, אבל היא לא זוכה לסקר חזיתות רחוקות; בזמן שאווירוני הלופטוואפה מטילים פצצות על לונדון, אמלין מנהלת חזית פרטית פמיניסטית במקום הכי פחות פמיניסטי שאפשר להעלות על הדעת – מגזין נשים.

בימים היא מועסקת כעובדת זוטרית ב'ידיד האישה' ובשלושה לילות בשבוע היא מתנדבת בתחנת מכבי אש כמרכזנית טלפונים:

"הדבר הכי גרוע בשבילנו היה לקבל שיחה שדיווחה על פצצה שנפלה ליד המשפחות או החברים של אחת מאיתנו. לא יכולנו לעשות הרבה, רק למלמל תפילה מהירה ולהמשיך עד סוף המשמרת. לא רצינו לאכזב את הבנים – אחרי הכול, הם היו אלה שיצאו החוצה וכיבו שריפות כשרסיסים נופלים סביבם וההפצצות לא חדלות לרגע."

חדורת כוונות טובות אמלין מצליחה לסבך את עצמה בקורי שקרים, ואלו לוכדים אותה בסופו של דבר. שוב מתברר שלמציאות פנים רבות, כמספר האנשים המתבוננים בה ומפרשים אותה. גם קשריה של אמלין עם האנשים החשובים בחייה עולים על שרטון בגלל רצון טוב שמפורש אחרת מהכוונה המקורית. מתוך ההסתבכויות עולים נושאים המעסיקים אנשים תמיד, בימי מלחמה ובימות שלום: גבולות החברות, אמיתות וחצאי אמיתות, יכולת הבחירה בכל רגע, הקלות הבלתי נסבלת של אי הבנה והשלכותיה.

בין לבין מטלטל עולמה של אמלין כשאהובה משכבר מבשר לה במברק שהוא התאהב בוונדי. הם מתחתנים בשבת. מרגע זה ואילך מתחילה באנטי, חברתה הטובה של אמלין, בחיפוש אחר תחליף ראוי ומיידי.

שפתה של אמלין קלילה, צינית לפרקים, וההתבוננות שלה על עצמה ועל המצבים שהיא נקלעת אליהם משעשעת:

"התלבטתי אם לומר שגם הוא נראה נהדר, אבל לא ידעתי אם זה מה שנהוג, לכן נצמדתי לווילונות, עד שהכתה בי ההשראה ושאלתי אותו אם הוא רוצה להיכנס."

תהיתי מה הסיבה שאיי"ג'יי פירס בחרה למקם סיפור עם אג'נדה פמיניסטית נוקבת דווקא בתקופה ובמקום שבחרה, ואת התשובה קיבלתי בהערת המחברת ובסרטון קצר שבו היא מדברת על הספר.

בעיניי נקודת החולשה של הספר היא שהשליש הראשון – בערך, לא מתחייבת – צפוי מאוד: המפגש הראשון בין אמלין ובין גברת בירד; הבעיה (יחסה של גברת בירד לנשים הפונות לייעוץ) ופתרון הבעיה (לא אספיילר). בהמשך מעמיק הסיפור לתוך מצולות הנפש ונהפך למרתק ומרגש.

לולא הייתי נקלעת למתקפת הסופרלטיבים על 'גברת בירד היקרה' ייתכן שהייתי פורשת בשליש הראשון. אני שמחה – כמובן – שנשארתי עד הסוף כי מצאתי את עצמי נקשרת בנימי ליבי לאמלין ולעולמה, וחושבת על האנשים בכלל – ונשים בפרט – שקרוב לשש שנים מחייהם נבלעו לתוך ה"מאמץ המלחמתי".

מרב שני
צורכת ספרים לוורידים. עורכת לשון. מילים מוגבלות כל כך אבל כשהן מצליחות לדייק לרגע, זה אושר אחד קטן.