גברים. נשים. אהבה./דורון בראונשטיין
Men. Women. Love/Doron Braunshtein
הוצאה: פרדס הוצאה לאור, 2016
261 עמ', כולל תודות.
טוני גולדמן הידוע גם כ"טונין" לא היה לו ילדות קלה.
לאביו הוא קורא X, התעלל בו מינית מילדות, ולאימו יש בעיות נפשיות והיא מאושפזת במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים "בלוויו" במנהטן. X התחתן בשנית.
טוני חופשי מ-X בגיל שלוש עשרה וחצי, כאשר X מת מהתקף לב, אימו החורגת היא זאת שמיידעת אותו. אבל טוני לא מעדיף לקרוא לה אימא.
מגיל 10 טוני עובר לגור עם סבתו – ג'ודית, אימו של X, ובת זוגתה – תלמה, בשרוסברי, עיירה ציורית ושקטה במדינת מסצו'סטס.
הבית של סבתא שלו צבוע בכתום, הבית מלא בשמחת חיים, וטוני קורא להן סבתא וסבתא למרות שתלמה היא לא סבתא שלו, אבל בשבילו היא גם סבתא.
טוני חווה אהבה, וחי לראשונה. הוא מתיידד עם אלמה באנקס, נערה שחורה, שונה כמוהו, ושניהם הופכים להיות חברי נפש.
אלמה מגיעה מבית הרוס, חולמת להיות מפורסמת, ומגשימה את חלומה – דוגמנית על. היא נמשכת לנשים.
בגיל 28, טוני יורש את הבית.
מארק וטוני נמצאים בקשר רומנטי קרוב לשנתיים, טוני עובר לשרוסברי אחרי מותן של ג'ודית ותלמה עם מארק.
עליית הגג הייתה "המבצר של טונין", בעליית הגג, טונין מוצא את היומן שלו, ודרך קריאת היומן שלו, מתגלה טוני כילד, נער, וההשלמה שלו בבגרות, מהכאב הוא מוצא תקווה, וגם אהבה, מה שהיה חסר לו מאוד בילדות.
מארק הוא החצי השני שלו, הוא בן זוגו לחיים.
האם יש מחיר לאהבה?
בספר יש תיאורים מיניים, אומנם השפה בספר בוטה, אך מתארת באופן ריאליסטי את תוכן הספר. יש מעברים בין הווה לעבר.
מומלץ בחום!!!
"… אני לא חושב שאנחנו הומואים, מה לעשות, אני יודע שזה דפוק אבל אני לא חושב שאתה הומו ואני לא חושב שאני הומו. המקסימום שאני יכול לחשוב זה שאני גבר שאוהב גבר אחר. ואני לא אוהב אותך רק כי אתה גבר. אני אוהב אותך בזכות כל מה שאתה. הרי גם אם היית אישה הייתי אוהב אותך. אני מתחבר לנשמה שלך." (עמ' 47).
