פותחת עיניים, בחוץ עדיין חושך, שקט בחוץ מאוד שקט העולם לא מודע לכך שזהו יום מיוחד. אפילו פחתוליותי-חתולות הפח שלי מנמנמות בשקט לידי. "כמו בפעם הראשונה שטסתי לחו"ל" אני צוחקת לעצמי . "את מתרגשת כמו ילדת בית ספר לפני הטיול השנתי" אני חושבת בקול וקמה להכין לי תה וטוסט עם ריבת תות .
נכנסת למקלחת נותנת למים לשטוף אותי, מכינה את עצמי הרי לא כל יום אני עולה לכנסת, לא כל יום אני נכנסת בשערי בית הנבחרים כלסבית גאה לדרוש את זכויותיי .
אבל יום למען זכויות הוא דבר אחד, ומימוש זכיות הן דבר אחר . רק השבוע הועלו שש הצעות חוק הקשורות לקהילה . אף אחת מהן לא עברה. כל חברי הקואליציה שתומכים בקהילה שלא לדבר על חברי קואליציה מתוך הקהילה לא נכחו בהצבעות .
מאחורי ההצעות האלו עומדים סיפורים , א-נשים. אשר רק רוצים הזדמנות שווה לחיים טובים ובטוחים במדינה .
טיפולי המרה
גם היום אחרי שנים אני לא מסוגל לדבר על מה שקרה שם ב"מסע לגילוי הגבריות" פשוט לא יכול. מה שאני יכול לספר הוא שהיה לי ידיד אמת במחנה . הוא התקשר אלי ממספר חסוי יום אחד ואמר "אני לא יכול יותר, אני לא יכול יותר לסבול את מי שאני" לא ידעתי מהיכן התקשר, למחרת שמעתי שהוא התאבד. באותו יום עזבתי את ה"טיפול" ויצאתי מהארון .
הצעת החוק להוציא טיפולי המרה לקטנים מחוץ לחוק לא עברה
הדרכת צוותים ואנשי טיפול
כשהחלטתי לחזור לטיפול, אמרתי לעצמי הפעם אני אדבר על זה …. על העדר הזוגיות שלי . על כך שאני שנים מחפשת את הגבר הנכון, אבל תמיד בדמיון חיה עם אישה. אני חייבת להבין אחת ולתמיד האם אני פשוט כל כך חוששת לחיות עם גבר, כל כך לא מבינה מוח גברי שאני יכולה לחשוב רק על זוגיות עם אישה או שהפתרון הרבה יותר פשוט "אני חושבת שאני לסבית" אמרתי בפגישת ההכרות לפסיכולוגית שלי , התשובה שלה הכניסה אותי רק עמוק יותר לארון "את בטוחה בזה, אולי את פשוט נרתעת מגברים, למה לחשוב ישר שאת לסבית"
הצעת החוק למימון הדרכת צוותים ואנשי טיפול בנושאים להטב"קים לא עברה
אימוץ ילדים
"אני חיה בחשש ופחד מתמידים, מרגע שרז הילד המתוק, המדהים, והמושלם שלנו נולד התחלנו את תהליך האימוץ. למה אימוץ אתה שואל? כי זוגתי שתחייה היא לא אמו הביולוגית. כי לפי חוק היא לא האם של ילדנו. כבר שנים שאנחנו בתהליך. במעקב של הרשויות הרווחה. אבל מה שגורם לי להישאר ערה בלילות הוא הפחד שיקרה לי משהו, לפני דיקלה יפתי אהובתי תהיה אמו הרשמית החוקית. מה גורמי הרווחה יגידו, האם יתנו לה לגדל אותו?"
הצעת החוק להקלה באימוץ לזוגות חד מיניים לא עברה
פשעי שנאה
רונן ראה את הדלת ראשון "שילך לאלף אלפי עזאזלים" סינן בין שייניו ואז גם אני ראיתי, על הדלת שלנו היה כתוב בצבע אדום ובאותיות ענק "תסתלקו מפה, הומואים מסחירים". צילמנו את הדלת, ניגשנו למשטרה, הגשנו תלונה עשינו הכל בדיוק כפי שצריך. זאת הייתה חוויה לא פשוטה ומאוד מייגעת סוחטת. רגשתי פיזית. כשסיימנו היינו כל כך עייפים שאפילו לא הסתכלנו על טופס התלונה. רק כאשר היינו במיטה הצצתי בטופס "סיכסוך שכנים" . זאת התלונה? כאילו השכן שלנו רב אתנו על שקיות זבל או רעש של מסיבות. כאילו הוא ריסס את דלתנו בכתובות שנאה בגלל חוסר הסכמה על אופניים במחסן, ולא בגלל שנאה יוקדת למי שאנחנו.
הצעת חוק להכיר בפשעים כנגד להטב"קים כפשעי שנאה לא עברה
שכול גאה
ומה אם הוא ימות ? הוא הולך בכל פעם למילואים לא מחמיץ אף פעם. מה יקרה אם אשאר לבד ? הרי המדינה לא מכירה בי כבן זוגו . ובבתי כביתו . האם האבל שלי יהיה שונה מאבלה של כל אלמנת צה"ל אחרת ? האם כאבה של ביתי לא יהיה זהה לכאבם של שאר יתומי המלחמות ?
הצעת החוק להכרה בבני זוג מאותו המין כהורים שכולים או בני כאלמנים ואלמנות מלחמה . לא עברה