לקבוצה יש את הפוטנציאל לתת כוח ולהעצים את חבריה. היא יכולה לשמש מעין רחם עוטפת שבה חברי הקבוצה יכולים לפגוש את עצמם בגובה העיניים, לקבל תמיכה, ביקורת בונה, הרגשת שייכות, לכידות, ומרחב לפעולה יוצרת.
את זה הבינו כנראה הבוגרים הטריים של בית הספר למשחק ניסן נתיב כשסיימו ב 2005 ללמוד והחליטו ליצור אנסמבל של 10 חברי קבוצה שיעשו את דרכם המקצועית יחד.
אני חושבת שכל סטודנט בכל תחום שמסיים את מסגרת לימודיו ויוצא אל העולם, מרגיש את הרגע הזה של התכווצות מפני ה"לבד" שלו מול העולם האמתי" בחוץ. אז מתחילה ההתמודדות האמתית.
מה תפגוש בחוץ? פירגון? הצלחה? תחרות? כישלון?
והחבר'ה האלה החליטו לעשות את המסע הזה יחד, ותחת להעמיד את עצמם כל אחד בנפרד מול בימאים שיחרצו את גורלם, להישחק באודישנים ולקוות להיבחר לליהוק, ולא תמיד לתפקיד שהם יאהבו לגלם- לקחת את גורלם בידיהם!
להישאר כקבוצה תומכת ויוצרת שהדלק המניע שלה הוא: אותנטיות וכנות. ללא פסדות. שזה וודאי מרענן כשמדובר בשחקנים שתפקידם הוא לעבוד עם מסיכות..
מה שריגש אותי מאד כשצפיתי בסרט הדוקו על אנסמבל ציפורלה, היה לראות את התפנית הזאת, איך מתוך מצוקה נולדת יצירתיות במלוא מובן המילה.
אומרים שחברים זו המשפחה שאתה בוחר לעצמך.
בסרט הזה ניתן לראות איך הבחירה הזו מתגלמת במציאות:
חבורה של 10 אנשים חברים בנפש, שבחרו להמשיך יחד כמשפחה אוהבת ותומכת, שחיה את רגעי ה high ורגעי ה low של כל חבר קבוצה בנפרד ושל הקבוצה כישות, ובחרו לעבוד על חומרים שעולים מתוך השדה האישי והקבוצתי, להתנסות , להתרסק, להמריא, הכל יחד. הכל פתוח ועל הכל מדברים בקבוצה.
המציאות מעמידה לא פעם את העקרונות ואת החברות למבחן. ציפורלה הוא הניסוי הגדול של חייהם והם מוכנים להמר בעבורו על כל הקופה.
מפגשי הקבוצה מזכירים קבוצה טיפולית במיטבה ולכל יחיד בקבוצה יש מקום לפתוח את הלב ולומר את אשר על ליבו.
גם ברגעים כשהקבוצה גלשה לביקורת- ויחיד הרגיש בה לא נתמך מספיק- הוא הרגיש בטוח מספיק לדבר על כך בפתיחות בקבוצה.
כל מפגש מתחיל במעגל שבו אוחזים ידיים, מתפקדים, ומרגישים את הלכידות של הקבוצה ואת האהבה שהיא הדלק המניע.
המרתק והחדשני בעבודה שלהם שהם עובדים כ"משק אוטרקי": הם עושים הכל בעצמם! החל מבחירת החומרים, עשיית התלבושות, תליית הפוסטרים, השיווק, מכירת הכרטיסים, לא רק בחירת החומר לפרוייקטים שלהם על הבמה! כשהם הגיעו לניו יורק הם אפילו יצאו לרחובות לשיר כדי לעשות פרומו למופע שלהם.
במהלך הצפייה שאלתי את עצמי לא פעם- האם הם יחזיקו מעמד? לעבוד יחד ללא בימאי ? ללא מנהיג?
למרות הרוח הדימוקרטית של הקבוצה התרשמתי שגל הוא זה שמוביל ודוחף ומכיל ומעודד, משמש מנהיג ונותן הטון בקבוצה.
מסתבר שהנחישות והלכידות הוכיחו את עצמם שכן למרות משברים (כמו בכל משפחה..) ולמרות עזיבה של שני חברים, הקבוצה המשיכה לעבוד יחד 12 שנים!
הם גם זכו להגשים את חלומם להצליח בניו-יורק!
הסרט של מיכל כהן מציג מבט ישיר ולא חנפני על חבורת אומנים יצירתיים, נחושים, שמתמודדים עם השאלות הקשות של אמת אישית ואמנותית, של חברות ויצירה.
התוצאה המתקבלת , לא בלי ups and downs , היא ייחודית, מרשימה, מפתיעה, אותנטית, ומדהימה!
בהשתתפות: אפרת אביב, דאנה איבגי, לוטוס אתרוג, דודו גולן, עמרי דורון, תומר נהיר-פטלוק, גל פרידמן, רותם קינן, ותמרה ליינגון.
הקרנת הבכורה תתקיים ביום חמישי 31.8.17 , בשעה 22:00, בסינמטק ת"א (אולם 1).