בשביל תנועת מותנייך / דני נגר- שירה

ספרי לי על האוקיינוס שלך,
על מעמקיך האפלים ספרי לי.
על להקות הדגיגים המרהיבות את חלומותיך,
על כרישי הפחד.
ספרי לי משהו…

בשביל תנועת מותניך

שיריו של דני הם אהבה וארוטיקה (הפרקים הראשונים). הוא מתאר בשיריו את תשוקתו, הבוערת והחורכת, והנמסות שלו בתוך גופה.
הוא עושה שימוש במים: בים ובאוקיינוס, בנחל ובנהר, כדי להביע את רגשות אהבתו ותשוקתו. מונחים אלו הם מוטיב חוזר של מטאפורות ארוטיות. ניתן לראות זאת כבר בשיר הפותח את הספר ועוד בשיריו בהמשך.

"ספרי לי על האוקיינוס שלך,
על מעמקיך האפלים ספרי לי.
על להקות הדגיגים המרהיבות את חלומותיך,
על כרישי הפחד.

ספרי לי משהו,
על אלמוגי תשוקתך הנרעדים,
על המית לוויתן ענק
על רגעי השפל של חופיך ספרי לי.

ספרי לי לאט
על ספינות כאב מטלטלות בין גליך,
על דייגים המשליכים בך רשתות
ועל דג זהב אחד קטן העושה אותך
אוקיינוס מאושר."

"כשאני עושה איתך אהבה,
אני יורד מספינותיי אל גופך
כמי שדורך לראשונה
בחופים בתוליים.
עושה איתך אהבה בשפת המקום והזמן,
מראה לך את גופי העירום,
את מפרשיו הקרועים לרוח.

צי ספינות משייט לאורך קווי הרוחב
והאורך של אוקיינוס יופייך."

"בואי אלי.
אני נהר שוכב על גבי.
עלי בשפתיך לאורך תוואי גופי.
הפקירי נפשך לזרמי המים שמטריפים אותי,
משגעים את הדגים במעמקי.
אם תבקשי לגעת
אובילך אל הקרקעית הרכה של לבי.
שם אצות תשוקתי יהיו יצועייך,
שם אוהבך בשפת הנהר."

"בלילותיה עצומי הריסים
היא פוסעת בנפשו,
מקשיבה לשאון נהר געגעועיו".

"מקלעת מילים רכה
את קולעת מגבעולים רטובים
שהבאת משפחת הנחל,
ואני אוהב אותך עד גדותי."

משיריו משתמע שהוא אינו המאהב היחידי. לאהובתו/ מושא תשוקתו מאהבים רבים, שאף מעוררים את קנאתו.
"מי שיאהבך אחרי הלילה הזה
ימצא לאורך חופיך
אלפי קונכיות רטובות.
מי שיאהבך אחרי הלילה הזה
יטעם בלשונו
את מלח
גופי
שנמס בגופך".

מוטיב נוסף שבולט בשיריו הוא הרגליים. הרגליים המסמלות פגיעות וחשיפה לאחר.

"גבוה
מראש החוד
חש הברוש את הכאב
בבהונות הרגליים."

"יש לי נעליים נוחות להליכה,
רכות לכאבים.
אבל כשאני בא אליך,
אני תמיד שוכח
ובא אל גופך
יחף."

הספר מחולק ל- 7 פרקים: הביטי בי, יומי ביומך, אם תרצי לדעת, תדר קולות, עכשיו בשפתי, ולבסוף פרקה הבוגנוויליה.
בפרקים הראשונים שיריו מתמקדים בעיקר באהבה וארוטיקה, בפרק "תדר קולות" דני נגר כותב על סבתו, על יחסיו עם אביו ומשפחתו, על ילדיו ועל גורלו.
בפרק זה שיריו מלאי כאב, נוסטלגיה ומחשבות עמוקות על החיים.
"כרוניקה של גורל ידוע מראש
קין.
בן להורים מגורשים.

נולד בצער אמו,
את זעת אביו אכל לחם.
בלילה חלם נחשים על גחונם,
ואחיו הקטן מצחקק עם אלוהים.

הכתובת היתה על האדמה,
והאדמה הארורה
שותה את הכל."

" הולך ושוכח

אבי הולך ומאבד את זכרונו.
אני הולך ומאבד את אבי.
תן לי את ידך, אני אומר,
שלא תלך לאבוד ברחוב.
והוא מביט בי בעיניו הרכות,
וצוחק.
ככל שהוא הולך ושוכח
אני הולך ואוחז."

"בחייו

אדם נעזב,
כבר מרחם אמו,
משדה פתוח ששכב בו,
מתיק האוכל של ילדותו.

נעזב מיבלות הליכתו,
מאהבת הבוסר, מזרעו
ששפך,
מאדמתו שהפך,
מילדיו, מחייו, מביתו.

מאלוהיו."

הפרק האחרון הוא שיר אחד, שיר המייצג את התשוקה לחיים, את הניצחון של החיים על הכאב.

"לבסוף פרחה הבוגנוויליה,
כמו ביקשה להניח בצד
את מרירות האדמה וצימאון הגוף,
את כאב הציפיה ללבלוב המיוחל.
ומתוך גידיה, קפוצים ודוקרניים
להתריס-

פריחה עזה ואדמה
אל חלל העולם."

מאחלת לכם קריאה נעימה!

XOXO

אחת שיודעת 😉

קרין מילשטיין
סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)