שישה סיפורים קצרים מכיל קובץ הסיפורים 'בריכה עירונית'. משפטי ההתחלה של כל הסיפורים מסקרנים ומעניינים – משפטים מהסוג המקדם רצון להמשיך ולקרוא, אולם כבר בשליש הראשון כל הסיפורים 'מאבדים גובה' ואף לא אחד מהם מצליח לשמור על ההבטחה הטמונה באותו משפט ראשון ומסקרן. הסיפורים אינם אחידים ברמתם, שלושה מהסיפורים שומרים על רמה טובה לאורך כל הסיפור עצמו: 'בחירות', 'המחווה', ו- 'המציל', אם כי אף בשלושת אלו מגיע הסיום אשר מנחיל את אותה תחושת אי נחת.
הסיפורים כולם מתרחשים סביב בריכת השחייה אשר פתוחה 24 שעות ביממה. לא קשה לזהות את הבריכה בדיזנגוף סנטר, אם כי באותה מידה זו יכולה הייתה להיות כל בריכת שחייה אחרת. התיאורים של המלתחות הם תיאורים אותנטיים ואת הנשים המאכלסות את מלתחות הבריכה ניתן למצוא בכל בריכה אחרת. התיאורים האותנטיים של המלתחות אכן מחזקים את התחושה שידה של אדוה בולה קלה בכתיבה, יחד עם זאת הספר סובל מכתיבת יתר של תיאורי מציאות והסיפוריות שבו הולכת ונמוגה ככל שמתקדמת מלאכת הקריאה.
הסיפורים אינם קולחים. קשה לעקוב איזה חלק שייך לאיזה סיפור. נדמה שאותה הדמות היא הגיבורה של הסיפורים: 'מסלול פרטי', 'לבד' ו- 'עמוק בנורמה'. הסיפור 'עמוק בנורמה' הופך באיזשהו שלב לסוג של מָניפֶסט. התחושה היא שהכותבת מתארת רעיונות, אמונות, מחשבות – אין סיפור כי אם הגיגים. ההגיגים הללו חוזרים על עצמם באופן כזה או אחר בכל סיפורי הקובץ. בדידות, קושי באימהות קושי בזוגיות, מחסור בכסף ואי היכולת להחליט על כיוון קריירה מדויק – כל הנושאים האלו שאכן מעסיקים נשים רבות בכל טווח הגילאים, הם אכן נושאים לגיטימיים ואין ספק שחשוב וכדאי לדבר עליהם. אולם אופן הגשת הגיגים אלו כסיפורים קצרים אינו מוצלח.
בשלושת הסיפורים הטובים יותר בקובץ קיימת עלילה המצליחה להחזיק את הקורא. יש בהם עניין שנבנה. "המחווה" הוא הסיפור הטוב ביותר. דמותה של ראומה מעוצבת באמפתיות בעדינות, יחסה האמביוולנטי לבנה, לנכדתה, לסביבתה, הגעגועים לבמה, ההתחשבנויות עם מנהל התיאטרון, מחשבותיה על בעלה השחקן המצליח – כל אלו מייצרים סיפור קצר ומעניין, אם כי לראומה – גיבורת הסיפור – היה מגיע סיום מרשים יותר. הסיפור 'המציל' גם הוא סיפור שניכר בו כישרונה של הכותבת. היכולת לכתוב דמות של גבר תל אביבי אבוד היא יכולת מרשימה. יוני, גיבוי הסיפור, הוא בהחלט אנטי גיבור שובה לב. נדמה שכל מי שיקרא את הסיפור ליבו יצא אל הגבר הרגיש והתמים הזה. אולם גם הסיפור הזה אינו חף מבעיות והחזרה המסיבית על שם התואר "אידיוט" אינה תורמת דבר לסיפור. אף הסיפור הזה סובל מסוף מהיר שאינו מספיק מורכב ועמוק, ולמען האמת די צפוי. בכלל התחושה היא שכל הסיומות סובלות מסוג של רדידות.
כריכת הספר "בריכה עירונית" היא יפיפייה ומרשימה.
הספר נקרא בטלפון הסלולרי – והורד מאתר עברית
שורה תחתונה: לא חייבים