ספרים שיצאו: 3 (טוב מאד), ספרים שקראתי: 3 (מצויין), גיבורה: 1 (התבגרה והזדקנה), משקל סגולי: נוצה עם נגיעות ברזל. קלוריות: 0 (מצוין).
יציאתו של הספר השלישי בסדרת ברידג'ט ג'ונס – "ברידג'ט ג'ונס: משוגעת על הבחור" בעברית, היתה תירוץ טוב לחזור לקריאה נוספת של שני הספרים הראשונים בסדרה, שבינם ובין הספר השלישי מפרידים כמעט 15 שנה.
הדבר הראשון שעלה במוחי כשקראתי את הספרים הראשונים בסדרה היה: "היי! ברידג'ט ג'ונס בכלל לא מטומטמת!". הסרטים שנעשו בעקבות שני הספרים הראשונים היו להיטים כל כך גדולים, שהם הצליחו למחוק את הפרסונה המורכבת והמשעשעת של ג'ונס הספרותית,שקל להזדהות איתה, והשאירו בתודעתנו את דמות הסלפסטיק החמודה אך מטופשת שרנה זלווגר גילמה בכישרון רב.
הכתיבה של הלן פילדינג שנונה ואינטילגנטית, מודעת לעצמה ולא לוקחת את עצמה ברצינות, וכך גם בת דמותה. ג'ונס היא בורה אבל לא טיפשה, שטחית אבל בעלת אבחנות דקות, מלאת פגמים אבל בעלת עולם ערכים ברור. הספרים עליה כוללים, לצד ההומור הקליל והשנון, והסוף הטוב הקלישאתי, אמירות ותובנות, על נשים בכלל ועל רווקות בפרט, שעדיין רלוונטיות, 15 שנה אחרי. והקריאה בספרים התגלתה כמהנה בהרבה מהצפיה בסרטים שנעשו על פיהם.
אחרי הגילוי המרעיש על העוול שעשו סרטי ברידג'ט ג'ונס לשני הספרים הראשונים ולדמות הראשית שלהן (ואגב, גם דמויות המשנה המקסימות, כמו טום, שרון וג'וד, משוטחות לכדי קרטונים בסרטים, וחבל), ניגשתי לקרוא את הספר השלישי שבסדרה.
נקודת המוצא של "ברידג'ט ג'ונס: משוגעת על הבחור", ספויילרה כבר לפני שנתיים, כאשר הספר יצא באנגלית, ובכל זאת, כדי לא להרוס למי שלא יודעת ורוצה לגלות לבד – ברידג'ט מודל 2013 היא אישה בת 51(!) עם שני ילדים קטנים, שמתמודדת עם בעיות של הורות, מיניות, אהבה וכאב, באותו חן נוירוטי-שנון של לפני 15 שנה.
היא עדיין שלומיאלית, מתעסקת בזוטות ומתאבססת לגבי דברים לא חשובים, רק שעכשיו הטוויטר ואתרי ההיכרויות החליפו את הפאבים והשיחות החסומות למספר האחרון שהתקשר אליה. וכן, היא גם אמא, ומציגה בחן את אזלת היד היומיומית בגידול ילדים בעידן המודרני, כשלעיתים נדמה שהילדים שלה הם הבוגרים והיא הילדה.
הלן פילדינג היתה בת 55 כשהוציאה את הספר, כמעט כמו בת דמותה, וכמוה, היא אם לשני ילדים שנולדו בהורות מאוחרת. בהתאם לכך, הדמות הברידג'ט ג'ונסית, היא אמנם אישה ב"גיל המעבר", אבל מרשה לעצמה להתחבט בשאלות של הורות מוקדמת, להמשיך לנסות ולפתח קריירה, להתאהב, לכאוב, להתאכזב ולעשות צחוק מעצמה, והכל בהומור ובכנות נוגעת ללב.
קראתי ביקורת או 2 שנכתבו על הספר, ובין היתר טענו שזה "עוד מאותו דבר" ושהתנהגות הדמות אינה ריאלית לגילה, שכן נשים בגיל הזה לא מתעסקות במגפי סטילטו גבוהים ובטוויטר. ובכן – בולשיט. רק מוסר כפול מתיר לגברים ללקות בתסמונת "פיטר פן". לא כל הנשים בשנות החמישים לחייהן הן אמהות בזוגיות רבת שנים, שמתכוננות לסבתאות, וברידג'ט, שקיבלה את כרטיס ה"באושר ועושר" בסוף שנות השלושים לחייה, מתמודדת עכשיו עם דילמות שבעבר היו שייכות בלעדית לנשים עשור מתחתיה. מהבחינה הזאת, היא בהחלט תוצר של הרווקות המאוחרת שפילדינג הציגה בסוף שנות ה- 90'.
מי שסקרנית לגעת מה עלה בגורלה של הרווקה הכי מפורסמת של המאה שעברה, יכולה לקרוא רק את הספר השלישי, אבל יש כיף גדול גם בבינג'ינג של שלושת הספרים. אחרי הכל, זה לא הרבה קלוריות.