בפאה חסודה ושתי גומות

בחורה עם מחשב נייד

היא יושבת על הספה בפינת העישון של הסטודיו ושואפת מהסיגריה. לצידה מונחת הפאה היקרה שלה. עוד מעט, כשתחבוש אותה לראשה ותסדר את הופעתה תחזור להיות החרדית הצנועה והשקופה למראה שם ברחוב שבחוץ. "אני חושבת שאני לא מונוגמית בכלל", היא אומרת לי, "אני מאמינה שאני פוליאמורית. רציתי להצטרף לקבוצה של פוליאמורים בפייסבוק, להכיר עוד אנשים כמוני אבל אני לא יכולה, זה יחשוף אותי והסביבה הקרובה לא תכיל את זה".
אני יושב ומקשיב לה והיא מגוללת בפניי סיפור מרתק של אישה סוערת, חיה וחיונית מאוד. אישה של אנשים. הרקע האדוק בו צמחה ניכר אך ורק במראה החיצוני: פאה, לבוש צנוע. מתחת לשכבות היא עשויה בדיוק מאותם חומרים כמו כולם: יצרים, תשוקות, והמון סקרנות. החוויות שחוותה עד היום היו גורמות לחלק מהנשים החילוניות להסמיק במבוכה. איך אומרים באנגלית: there's more then meets the eye…
רק לפני כמה דקות חוותה עוד אורגזמה כאן על מיטת העיסוי. היה לה מוצלח. הסקרנות איתה הגיעה אליי קיבלה מענה, אך שלא כצפוי גם קיבלה סימני שאלה חדשים שיש לחקור אותם. כמו לדוגמה באילו תנוחות היא חווה את שיאי העונג, ואולי לא הכירה את עצמה לעומק כמו שחשבה עד היום. וכמה היא מעזה להיפתח כשהיא באה לחקור וללמוד, וכמה עוד יש לה חקר ולימוד בהמשך הדרך.
המילים בינינו קולחות בין לגימות הקפה. שני זרים מוחלטים שברחוב היו לכאורה מייצגים יקומים מקבילים. כשאנחנו מפסיקים רגע לדבר ומתבוננים זה בזו נדמה לי ששנינו חושבים בדיוק על זה. על הקונטרסט המטורף בין מציאות והזיה. ומה שהכי מוזר – כמה שזה מרגיש כרגע טבעי. כאילו אי אפשר אחרת. אין מצב לזרות, כאן ועכשיו, כי הרגע הזה לא נמדד במדדים הרגילים של רקע חברתי, דתי, תרבותי, או היכרות מוקדמת. זה פשוט רגע בפני עצמו, חיבור שנולד כתוצאה מהיפתחות. תקשורת נקייה. סקרנות. וכל זה מעלה את התהייה: מה מציאות ומה הזיה? אולי הכל הפוך משחשבנו.
היא נפרדת ממני בחיבוק חילוני ותכף תתמסר לילדים, לבישולים ולבית. אחרי שהיא הולכת אני מוצא עצמי חושב על טכנולוגיה. המכשיר הקטן הזה שמסתובב איתנו בכל מקום. חרדית אמנם, אבל יש לה סמארטפון עם ווטסאפ ופייסבוק ואינסטגרם. ועל אף הרקע החברתי תרבותי המסוגר והשמרני ממנו באה, היא מצאה את הדרך להיחשף לידע, להסתקרן, לשאול שאלות ולמצוא (או לברוא) את התשובות, את החוויה האינדבידואלית שלה. ועם כל זאת, כשהיא רוצה להצטרף לקבוצה מסוימת בפייסבוק היא נבלמת, למעשה בולמת את עצמה. חומה גבוהה עומדת בינה ובין הכניסה אל החדר ההוא, חומת הניראות המוקפדת והקונפורמית. וזה מוזר כמה שהטכנולוגיה חזקה, מנגישה, מחברת, וכמה שהקודים החברתיים מסרסים, מכפיפים ומדכאים את הפרט מלממש את החופש.
לא מהיום אני פוגש אנשים שחיים את הסוד, את הסודות. לו הייתה מן אפליקציה שהופכת את הסמארטפון לחיישן סודות, היינו מגלים שפחות או יותר כולם מסביב הולכים עם "בועות סוד" מעל הראש, או מתחת לבגדים. אבל האישה עם הסודות, והפאה, והחיוך הזה שאומר: חכה, רק התחלתי ללגום, האישה הזו מזכירה לי שהגבול דק מאוד בין חופש וכלא, בין הגשמה עצמית ופשרות כואבות, בין שיאים של עונג משוחרר ונטול עכבות לבין אדיקות צנועה וחסודה.
אנחה מתוקה של עונג, שתי גומות, שיער גלי ולח מחפיפת הבוקר, פאה נוכרית אחת מצטנעת בצד, מונחת על ספה.

האתר שלי: רוני – עיסוי ארוטי לנשים – מגע, עונג, צמיחה, טנטרה
ו
הטלפון, לתגובות, שאלות, והודעות פרטיות: 058-4472766

רוני - עיסוי אירוטי
בבלוג זה תקראו על העיסוי האירוטי, על המפגשים המעניינים שהעיסוק הלא שגרתי זימן לי ועל תובנות והשקפת עולם אודות מגע, אינטימיות מיניות וטנטרה. האתר שלי: www.or-gasmic.com ליצירת קשר, תגובות, שאלות ופרטים: 058-4472766