בעיית האושר

בחורה עם מחשב נייד

"למה אני לא מאושרת?" היא שואלת אותי בעיניים דומעות. "כל כך קיוויתי שזה יהיה אחרת רציתי להיות מאושרת רציתי שהחיים שלי יקרו טוב".

כולנו מכירים את התחושה המתסכלת שהחיים שאנחנו חיים אינם מה שרצינו. שמשהו לא יצא טוב. משהו התקלקל, השתבש, יצא לכיוונים לא נכונים. לפעמים אנחנו מאשימים את עצמנו על בחירות שגויות, טעויות שעשינו, האישיות הדפוקה שלנו והמזל המחורבן שלנו בכללי, ולפעמים אנחנו מאשימים את המציאות החיצונית. הבוס הנרקסיסט/שוביניסט/קמצן שלי, בן הזוג שלי, הילדים המשפחה השכנים והעולם בכלל שלא מקשיב ולא רואה מה אנחנו צריכים באמת! הרבה פעמים אנחנו מגדילים לעשות ומאשימים גם את עצמנו וגם את החיים.

"אני רק רוצה שהוא יהיה מאושר" אומרת לי אמא על בנה המובטל, "מה בסה"כ אני מבקשת?אין לי שום ציפיות ממנו רק שיהיה מאושר". הציפייה לאושר היא חלק מפנטזיית תרבות המערב שלנו. ההנחה היא שמטרת החיים היא שיהיה לנו טוב. אנחנו רואים מלא אנשים בפייסבוק שהחיים שלהם הם רצף של אירועים משמחים וארוחות מדושנות וטעימות להפליא. אנחנו רואים מלא פרסומות שמבטיחות לנו שהאוטו, הבגד, הדירה החדשה, הנוף לים, החופשה הבאה יעלו את מדד האושר שלנו וישנו את חוויית הקיום שלנו לתמיד. אז למה לעזאזל זה לא מצליח לקרות לי? מה לא בסדר איתי? מה השתבש?

מניסיוני רב השנים עם אנשים במשבר אני מוצאת שהציפייה לאושר  היא אחד ממקורות האכזבה והסבל הגדולים שלנו. אבל בתכלס, אתם מכירים מישהו שמאושר כל הזמן?אם זה אמור להיות כל כך טבעי ונכון אז למה זה כל כך נדיר? כל ציפייה לתוצאה כלשהי סוגרת לנו את האופציה לאושר והופכת אותנו לתלויים בתוצאה. ואולי באמת ציפיות זה טוב רק לכריות.

אם נניח שהחיים הם תהליך שיש בו עליות ומורדות, רגעי שיא ורגעי שפל, ושהאושר שלנו אינו חייב להיות תלוי בנסיבות חיינו אלא באופן שבו אנו פוגשים  את הדברים שנקרים בדרכנו, נוכל להתחיל לעשות משהו בעניין. נקודת המבט שלנו היא משהו שאנחנו יכולים להשפיע עליו אבל מה שקורה במציאות פחות בשליטתנו. אם נרכז את האנרגיות ונפנה את המודעות שלנו לאופן שבו אנו פוגשים קושי נוכל להזיז את ספינת חיינו למקום פחות מאוכזב, מפוחד ולחוץ. לצאת מהלחץ זה לוותר על הציפייה שדברים צריכים לקרות באופן מסוים ולהחליף אותה בידיעה שקושי הוא חלק מהחיים ומזיז אותנו לחפש דרכים להתפתח ולגדול ואולי האושר שלנו אינו תלוי במה שקורה לנו אלא ביכולת שלנו  להשתמש במה שקורה באופן שמיטיב איתנו.

יש את סיפור הלובסטר הידוע: הקליפה של הלובסטר מתחילה להיסדק. לאט לאט היא נשברת לחלוטין ונושלת מעליו. הלובסטר צומח וגדל למידות חדשות ומצמיח קליפה שמתאימה למידותיו החדשות. הסדקים הראשונים שמופיעים בקליפה הם סימן לכך שהלובסטר רוצה וצריך לגדול. גם אנחנו יכולים להתייחס לסדקים ולקלקולים בחיינו כהזמנה לגדילה, לשם כך עלינו להשיל מעלינו את הציפייה שהמציאות תתאים לנו בול! בהפוך על הפוך: רק כשאנחנו מוכנים לקבל את הסבל נפתח לנו פתח אמיתי להתפתחות. איזו הקלה! איזה אושר!

 מאמר מאת : לימור דר

על כותבת המאמר: לימור דר, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. https://www.dialogia.org.il/

  מקימה ומנהלת "דיאלוגיה – טיפול ביתי ממשבר להחלמה", טיפול וליווי לאנשים במצבי משבר: פסיכוזה, דיכאון, פוסט טראומה, התמכרויות.דלת-דיאלוגיה