ז'אנר: פרוזה תרגום
311 עמודים | הוצאה: תכלת | תרגום: יסמין קלין | שנת הוצאה בארץ 2019
מורגן נתפסת באמצע ציור גרפיטי במקום אסור והיא נשלחת לבצע עבודות שירות בבית אבות. שם היא נפגשת באליזבת ליווינגסטון, אישה זקנה שמעוררת בה סקרנות ובה בעת מותירה אותה דרוכה כי על פניו האישה כמעט עיוורת אבל היא רואה טוב יותר מכל אדם אחד.
אליזבת גדלה בתור ילדה ממושמעת, אחת שעשתה מה שנדרש ממנה אך תמיד הרגישה שהוריה מסתירים ממנה משהו, שהיחס שהיא מקבלת הוא מיוחד באופן ביזארי ובלתי מובן. תקוותה הייתה למצוא מענה לתחושות הללו ביומניו של אביה, שומר המגדלור באי קטן בדרום קנדה המגוללים את סיפור חיי משפחתו וטומנים בחובם סודות רבים.
אליזבת מבקשת ממורגן להקריא לה את היומנים אך מה ששתיהן לא שיערו לרגע היה שזהו צעד מכונן.
הסיפור מסופר בגוף ראשון מפיהן של מורגן ואליזבת. הקשר בין השתיים תמוה אך יפה בעיניי. הכתיבה על אף היותה יפה, לא משכה אותי במיוחד כי נדמה לי שקראתי אותו בתקופה שהייתי מוצפת רגשית מכדי להתעמק בסיפור מעין זה. מה שהחזיק אותי דרוכה היה הסקרנות להבין מי היא מורגן היתומה שעברה מבית אומנה אחד למשנהו לאחר פטירתו של סבא שלה, ואיך העבר שלה מתחבר לציור בחדרה של אליזבת. מה מחבר בין השתיים?
למען האמת, הסיפור ביומנים היה מסעיר, מותח ומסקרן מאוד. היו הרבה תפניות ואליזבת הוסיפה אנקדוטות משלה להשלמת התמונה.
הדמויות מרתקות והאירועים העמידו אותי במצב שבו תהיתי לגבי נכונות ומוסריות ההחלטות שהתקבלו ואשר השלכותיהן השפיעו במשך עשורים רבים קדימה. הייתה דמות אחת במיוחד שריתקה אותי בשל הייחודיות שלה והיא אמלי ואשר אני בוחרת שלא לדבר עליה. משאירה לכם לגלות אותה לבד.
אהבתי את תיאורי הטבע, תיאורי האי, היער ואפילו הצלחתי להעלות באפי את ריחו של הים…כן, עד כדי כך התיאורים היו טובים. תנאי החיים לא היו אידיאליים או כאלה של שפע ובכל זאת, נדמה שניתן להתקיים ואפילו ליהנות חרף הדלות. מדהים לחשוב שעל אי קטן ואגם יכולים להתרחש אירועים מטלטלים וכן, היו שתי סצנות במיוחד שצמררו אותי. והסוף??? הוא היה מטלטל ואפילו מבלבל. הוא הדהים אותי.
זה סיפור הטומן בחובו הרבה סודות, המון תפניות, דמויות מרתקות, הקרבה, אהבה ורצון לגונן על אלו האהובים עלינו ביותר וכמובן, על החלטות הרות גורל.
לרכישה:
