בנֵך, בִּנְךָ – ילד של מי אתה?

כשההורים שלי רבים הם עליי הכול טופלים

אם דבר מה אעולל

אחד מהם בקול יתלונן

בנֵך! זה בנֵך, בשר מבשרך

תראה מה עולל

בנֵך הממזר..

ואם זו האם להוסיף לומר תמהר

 בִּנְךָ! הרי דומה הוא כל כך לך!

ואם זה האב שיענה לקול הבס הטקסט ישתנה

בנֵך הרי זה בנך פרי בטנך!

 

בִּנְךָ בנֵך, במילים יפות, זה אל זו את הבעלות עלי מעבירות

ואני ממש כבר מתבלבל, מיד ליד אני עובר

אבל כמובן, אם קורה לי נס, ובשבחים בפי כל שמי מתנוסס

אז מיד כל ביטוי של גנאי נמחק, וכל אחד עליי בעלות פתאום ייקח!

זה בני, אל תשכח!

זה בני, צאי וראי!

הה בנך?! אמי עכשיו ברתיחה עונה

זה כלל לא בטוח שזה היית אתה…

כך היא את אבא מקטינה

מנה אחת אפיים מחזירה

עד שהוא פולט, זונה…

כאילו פתאום אני לא נמצא בסביבה!

בני, בנך, הכול תלוי בלמה ואיך

הכול משתנה, פעם לאבא ופעם לאימא אני דומה

כן כן, העניין דורש בירור

יש גבול לתעלול…

אני אוהב את שניהם, אבל שונא בלבול…

לנו הילדים ברור, שזה עובר כבר כל גבול!

לנו טובה תעשו – תתבגרו!