ספר זה, למי שלא מכיר, מבוסס על סיפור אמיתי,
על בנו הבכור של שייח' חסן יוסף, אחד ממנהיגיי ומקימיי תנועת החמאס, חייו של הבן והמעבר הבלתי סביר שעשה לעבוד עבור השב"כ ועוד לחשוף זאת בסופו של דבר.
אני לא יכולה להגיד שיש מישהו שקרוב למציאות שלנו שאני לא אמליץ לו שלא לקרוא את הספר הזה, להפך.
לא בגלל איזו יכולת כתיבה מדהימה, נרטיבים מסובכים או אפילו הפתעות כלשהן, אלא בשל הידע עצמו.
האמת היא שהכתיבה פה מאוד פשוטה ואולי בכוונה.
בן החמאס הוא מעיין ספר היסטוריה "לילדים", המרכאות הינן בשל שאינו ספר שמיועד לילדים אלא למבוגרים אבל רמת הפשטות שלו היא שכזאת שאפילו ילדים יכולים לקרוא וללמוד ממנו.
אחת הסיבות הרי שרובנו לא יושבים עם ספר היסטוריה לקריאה לפני השינה, הוא המבנה שלהם.
ההיסטוריה ובמיוחד היסטוריית הסכסוך הפלסטיני – ישראלי, מלאה בסיפורים מרתקים!
אבל, לרוב כתובה אופן מאוד חד צדדי (כשהצד משתנה לפי הכותב), עם הרבה מספרים ושמות מסובכים שלא נקלטים או נזכרים ומעט התייחסות לאנשים בשטח.
הספר הזה, תוך כדי כתיבה מאוד קלילה וסיפורית, הוא אישי.
הוא לא מסתכל על עם, הוא נותן את סיפור ההתבגרות של איש רגיל תוך כדיי התייחסות בלתי פוסקת לרגשות שלו ברקע ההתרחשויות והשינוי ההתנהגותי שהן גורמות לו.
תוך כדי הקריאה הוא מביא תובנות שיכולות לבוא רק מתוך התבגרות של אדם בסביבה מסויימת,
הוא לוקח אדם שכעם אנחנו עושים לו דמוניזציה, הופך אותו פשוט לאיש ומסביר איך ולמה אצלו דווקא אנחנו השדים.
בסוף היום, איך ילד מפוחד יכול להיות שד? איך נוצר מצב שאמא שלוחת את הילד שלה למות? למה אנשים שטוענים שהם באים ממקום של אהבת האל ולא של שנאה מתחילים מלחמות?
אלו שאלות שאני כאדם שאלתי את עצמי מאות פעמים, הספר הזה, בזמן שהוא לא נותן תשובות מלאות – כן נותן הבנה.
בעיניי הבנה זה אחד הדברים החשובים שיכולים להיות לאדם.
ההבנה של הצד הפלסטיני וההבנה שלהם אותנו היא בעיניי כישראלית – הדבר הכי טוב שיכול לקרות עבור עתיד ילדנו.
לא ככה?