במקום לבקש סליחה

הרגשתי שזה כבר בסדר שדחפתי את ענבל בבוקר, כי נישקתי אותה שלוש פעמים וזה צריך להספיק כדי להשטיח את הכעס שלה

בחורה עם מחשב נייד

 

אתמול בערב, בשעה שש וחצי בדיוק, כשהשמש כבר הרטיבה את הסנטר שלה בתוך המים של הים, נזכרתי במשהו מאוד חשוב.

איכשהו קרה שרציתי כל היום לבקש סליחה מאחותי ענבל על זה שדחפתי אותה בבוקר. אבל ממש שכחתי. פשוט שיחקתי והייתי אצל חבר וגם אכלתי גלידה עם ציפוי של שוקולד שטפטף לי על הסנדל החדש. אז קרה שפשוט שכחתי. פשוט.

אז לפני השינה, כשכבר הלכנו לכיוון המיטות שלנו, ענבל ואני, הלכתי אחריה. היא קצת נמוכה ממני, כי היא בגנון ואני כבר בגן ובשנה הבאה אני הולך לבית הספר. השיער שלה היה רטוב מהמקלחת שאמא עשתה לנו והיה לו, לשיער של ענבל, ריח ממש ממש נעים. אז התקרבתי מאחריה ו..ו..נישקתי לה את הראש. על השיער. על השיער הרטוב.

זה היה במקום לבקש סליחה. פשוט עבר הרבה זמן מאז הבוקר כשדחפתי אותה ולא נראה לי שהיא זוכרת שזה בכלל קרה כי מאז קרו הרבה דברים. התנדנדנו בנדנדה וקטפנו חמציצים, אפילו כיבדנו זה את זה בגלידות.

זה מצחיק, כי אבא קנה לנו את אותה הגלידה ובכל זאת כיבדנו אחד את השני. אני אוהב לאכול מהגלידה של ענבל כי לא איכפת לה שאני לוקח לה לקים גדולים. טוב, היא עדיין קטנה, היא בגנון ואני, אני אהיה בכיתה א'. אני לא בטוח שאני יאהב את כיתה א'.

אז נישקתי אותה על הראש, את אחות שלי. היא הסתובבה אלי וחייכה חיוך כזה, אני חושב שזה החיוך הזה שבגללו אמא ואבא מנשקים אותה כל פעם. אז גם אני נישקתי אותה. עוד נשיקה, הפעם על המצח.

היא מחבקת אותי, הקטנה הזו, מחבקת לי את המותניים ומרטיבה לי את הפיג'מה עם השיער שלה. אז נישקתי אותה בפעם השלישית על האמצע של הקלבסה שלה.

ככה אבא קורא לראש שלנו..קלבסה. זה מצחיק אותנו ואז אנחנו, אני וענבל, קופצים עליו ורוכבים לו על הראש, זאת אומרת על הקלבסה שלו וצועקים "דיו, אבא, דיו!"..

אבא בדרך כלל נכנע והופך להיות הסוס שלנו, עד שהסיר של המרק רותח והוא אומר שצריך לשבת לאכול ארוחת ערב. אני לא כל כך אוהב מרק, יש לו טעם של כיתה א'.

נכנסנו כל אחד למיטה שלו והרגשתי שזה כבר בסדר שדחפתי את ענבל בבוקר, כי נישקתי אותה שלוש פעמים וזה צריך להספיק כדי להשטיח את הכעס שלה. היא גם חייכה אליי וחיבקה, אז באמת שאפשר ללכת לישון בשקט.

מחר בבוקר יכול להיות ששוב אדחף אותה, כי בבוקר היא כל הזמן קוראת לי 'איתמר הקטן'.. איך אני יכול להיות קטן? בשנה הבאה אהיה בכיתה א'! וילדים בכיתה א' יודעים ממש ממש טוב לדחוף.

כבר כמעט נרדמתי ואז ענבל אמרה לי "לילה טוב". חייכתי מתחת לשמיכה.. בעצם..בעצם אני חושב שמחר לא אדחף אותה.. את אחותי הקטנה. בטח שהיא קטנה, היא רק בגנון.